Archive for יולי, 2008

על עשיית מוסר וחכמה ~ ד'

יום שישי, יולי 4, 2008

חתירה אל האידיאל

הצגתי שני אידיאלים מסויימים, של אדם ושל חברה, וניסיתי להראות כיצד אלו יוכלו להוביל לעשייה מוסרית. אך לאידיאלים אלו אין שום משמעות אם לא אתן לרעיונות הערטילאיים גשמיות, דבר שאעשה תוך כדי הסבר כיצד לשאוף לאותם אידיאלים. ואל אותם אידיאלים כל אדם חייב לשאוף אם הוא רציני בכוונתו להיות אדם מוסרי.

במישור האישי

בתיאור אידיאל האדם הצגתי אדם אשר מכיר היטב את "חוקיות העולם" סביבו. למעשה, אמרנו שהוא מכיר את החוקיות של כל סוג של מערכת אשר יש בה אחת. ואמרנו גם שאותה הכרה בחוקיות מאפשרת לו לחזות טוב יותר תוצאות של מעשים שונים, ולכן מאפשרת לו להיות מוסרי יותר, אילו רצה בכך. אין ספק שאותו אדם, אילו התקיים, הוא תוצאה של למידה ממושכת ביותר, שכן אנו יודעים היטב שאין בני-אדם נולדים עם ידע זה, אלא רוכשים אותו עם השנים. אם כן, כפי שאמרתי כבר פעמים רבות, על האדם שמאמין בעקרונות התועלתיות, או לכל הפחות מכיר באושר האנושי כתכלית ראויה, ללמוד, וללמוד רבות! כבר נאמר לפָנַי שכדי לעשות טוב יש ללמוד ולחקור. אריסטו ציין את החיים העיוניים כחיים הטובים לאדם, שכן הם ממשים את תכליתו. אך אני טוען שיש ללמוד ולעיין לא כתכלית, אלא בתור אמצעי, כלי, בעזרתו יהיה אפשר לעשות מעשים שקולים יותר כדי להביא לאושר רב יותר לאנשים אחרים.

נראה שבבסיס כל הידיעות מונחים השפה והמתמטיקה. אף על פי ששניהם, בתור סוג של ידע, לא אומרים דבר על העולם, הרי נראה שבכל זאת הם נחוצים לשם רכישת אותו ידע שכן. שפה, מלבד יתרונותיה האחרים, דרושה לשם רכישת ידע; אם זה דרך הרצאות, שיעורים או ספרים. למעשה העניין דיי מובן מאליו, אך יש להדגיש שלמידת השפה צריכה להיות רצינית ומלאה. וכשאני אומר "רצינית" אין אני מדבר על הפורמט, או על למידת כללי דקדוק מדוקדקים, אלא התוצאה הנחוצה מאותו לימוד. האדם צריך להיות בר-הבנה של דבריהם של אחרים, ולהיות מסוגל להתבטא בצורה נהירה וברורה. (החלק של ההתבטאות מתקשר יותר לחתירה במישור החברתי, ועל כך עוד ידובר). את המתמטיקה אחלק לשלשה חלקים – אריתמטיקה, גאומטריה ואלגברה. החשבון דרוש לאדם לשם כל אותם החישובים הכמותיים בחיי היום-יום. גם להנדסה ישנה חשיבות לאדם בהיותו חיי בעולם בעל חלל, ולעתים דרושים חישובים הנדסיים. קיימת אצלי הסתייגות מסויימת מאלגברה כתחום הכרחי לאדם המוסרי, אך נראה לי בכל זאת כי האלגברה מפתחת את מחשבתו של האדם ומאפשרת ומקלה על לימוד המדעים האחרים, שכן הכרחיים לאדם המוסרי, אשר יוצגו להלן.

כאמור, האדם "יודע כל" שלנו מכיר בחוקיות של דברים. אם כן, כדי לשאוף להיות כאותו אדם (שוב, לשם התנהגות ועשייה מוסרית יותר) יש ללמוד את אותם חוקים שונים הנמצאים בעולם. ישנם מספר מדעים אשר מתארים את אותם חוקים, ונראים לי נחוצים יותר לשם האדם המוסרי מאשר מדעים אחרים. אין זה אומר שאין ללמוד מדעים אחרים, כמובן, אך המדעים שעתה אציג מתארים חוקיות אשר נחוץ להכירה בחיי היום-יום של האדם, מכיוון ובני-אדם בין כה וכה חורצים בתחומים האלה החלטות, ועדיף שהם יחרצו בחכמה.

מדע אחד מבין מדעים אלו שיש להכיר הוא הפיסיקה. אין כל דרך להמנע מכך או להכחיש זאת, אבל האדם חי בעולם פיסי המציית לחוקים מסויימים. לכאורה כדי לתפקד בעולם אין צורך להבין את אותם חוקים, ואם זאת בכל זאת בני-אדם לעתים מסיקים מסקנות שגויות על סמך הבנה לא נכונה של הפיסיקה. כמו כן, התפישה של הפיסיקה משפיעה על תפישת העולם הכללית של האדם, ולעתים אף משפיעה על התפישה המוסרית שלו, ולכן על האדם להשען על מידע מדוייק ואמין יותר, מידע אשר יצא לו לחשוב ולהגות בו, מאשר על מיני אמונות תפלות. אין זה אומר כי על האדם להשקיע את כל כולו ללימודי פיסיקה, וללמוד כל דבר שידוע בתחום. מוטב שילמד את העקרונות הבסיסיים, את האופן בו העולם פועל בכלליות, ויהיה דיי בכך כדי ליצור אצלו תמונה ברורה יותר של העולם. לימודים אלו לא אמורים להיות ארוכים מאד, וניתן לצפות שכל אדם יעבור אותם.

תחום נוסף שעל אדם שכזה להכיר הוא פסיכולוגיה. חייו של האדם מלאים באינטראקציות עם בני-אדם אחרים, ומלבד זאת, הוא עצמו בן-אדם ולכן נתון להתנהגות אנושית, והבנה עמוקה יותר של הנפש וההתנהגות האנושית תועיל הרבה לאדם; תהיה לו הבנה גדולה יותר כיצד להגיב או לפעול כלפי אדם אחר הנתון במצב מסויים כדי לגרום לשינוי רצוי. גם את הכוחות הנפשיים הפועלים עליו הוא יבין טוב יותר, וידע מה לצפות מעצמו ואילו דברים לעשות כדי לפתור מיני בעיות שאולי יש לו.
מעבר לכלים לפתירת בעיות, לימוד פסיכולוגיה יוכל לאפשר לאדם להיות מודע יותר לעצמו ולתבניות התנהגותו (והתנהגותם של אחרים), ולכן גם להיות מודע לבעיות שלולא כן לא היה מכיר בהן. דבר זה מגדיל את מידת השליטה של האדם על עצמו, ולכן מגדיל את חופש הבחירה הקשור בעיצוב עצמו. זה כמובן מועיל, במובן המילולי של המילה, ומאפשר לאדם גם להיות יותר "מועיל מוסרית".
טבע האדם והתנהגותו מורכבים יותר מהפיסיקה, ובהתאם גם לימודיהם. אך גם תועלת לימודי הפסיכולוגיה "מועילים" יותר, במובן מסויים, מאלו של הפיסיקה, בשל האינטראקציות הרבות עם אנשים אחרים, וגם אנשים בודדים יותר, הרי שהם נמצאים בתוך גוף עם מוח אנושי, כלומר בעלי פסיכולוגיה אנושית. יש לציין שמעבר לספרי עיון בנושא, הרי שהספרות מלאה מימים ימימה בטקטים העוסקים בנפש האנושית ובטיבה, ורק צריך לדעת לבחור את הספרים הנכונים.

ביולוגיה חשובה לאדם באשר הוא יצור חי, וכדי להגשים את המשפט "דע את עצמך" באופן שלם, עליו להבין גם את המנגנונים הביולוגיים שלו. הדגש כאן הוא על ביולוגיה של האדם, ובתוכה הכרת האנטומיה והכרה בתזונה נכונה, למען ידע האדם כיצד לשמור ולפתח את גופו. בנוסף לאלו, על האדם ללמוד על גנטיקה למען ייטיב להכיר את הקונטקסט החי בו הוא נמצא ויכיר את יחסו ויחוסו לבני-אדם ובעלי-חיים אחרים. עליו להבין את האופן בו התורשה עובדת, שכן הוא עלול להוליד צאצאים לעולם. אמנם נראה שיש לכך מעט משמעות, הרי שבתווך הארוך מאד ובקונטקסט רחב יותר, מעבר לחייו של אדם יחיד, הרי שלהתחשבויות קטנות כאלו תהיה חשיבות גדולה.

על האדם גם ללמוד ולהכיר היסטוריה. עליו לדעת על ניסיונותיהם הקודמים של בני-אדם, כשלונותיהם והצלחותיהם, למען לא יחזור על טעותיהם וידע כיצד לשפר את מעשיו שלו. כמו כן, באופן ספציפי, על האדם להכיר את ההיסטוריה של מקצועו ושל התחום בו הוא עוסק כדי להשתפר בתחומו ואולי לקדם את התחום כולו.
לימוד ההיסטוריה חשוב כיוון שלעתים מחשבה או אידיאולוגיה כלשהי נראים סבירים ביותר, אבל ההיסטוריה יכולה להראות למשל שכבר נעשו ניסיונות לממש מחשבות דומות, ניסיונות שהולידו תוצאות שונות לחלוטין מאלו שציפו להם. לימוד ההיסטוריה מאפשר לאדם להתרחב ולצאת מהתחום הצר של שנות חייו שלו, ולהיות מודע לחייהם של אחרים כמעט כאילו חי אותם בעצמו. גם בתחום זה הספרות היא רלוונטית, גם זו הפיקטיבית, שכן דרכה חולקים אנשים את הניסיון שלהם, דבר המשרת את הקורא בדומה ללימוד דרך ספרי היסטוריה, רק שגם כאן יש להיות זהירים ולשים-לב ממי לומדים.

כמו כן, על האדם להתמוסס בתוך העיסוק הפילוסופי, למען יפתח ענווה וגמישות מחשבתית, וידע לקבל רעיונות חדשים כאשר אלו טובים מאלו שהוא מכיר.

במישור החברתי

על ידי יצירת תקשורת יעילה ופיתוח שיתוף פעולה, תוכל החברה האנושית לקדם את עצמה כגוף אחד ולתעל את כל כוחותיה למען הבאת האושר למירב פרטיה. ככלל החברה האנושית התפתחה באופן טבעי מתוך האינטרסים האישיים של החברים בה; לרוב בני-אדם מקדישים את כוחם כדי לקדם את אושרם שלהם ושל אלו אליהם הם מרגישים אמפתיה, ביניהם גם ילדיהם. אבל מעבר לכך, כל אדם בתור חלק מועיל בחברה מקדם במידה כזו או אחרת את האינטרסים של החברה כולה, כאשר רוחב אותה חברה גדל לאורך ההיסטוריה (מעבר ממשפחות לשבטים, פאודומים, מדינות, איחודים בין-לאומיים. . .) – כלומר שהאינטרס האישי הקונטקסטואלי של כל אדם, בממוצע, גדל לאורך ההיסטוריה.
כאמור, לאורך ההיסטוריה האיגודים האנושיים גדלו בהיקפם, ובנוסף לכך לאורך ההיסטוריה מצבו של הפרט השתפר, כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות, בריאותיות, כלכליות וכו'. ניתן לשאול, האם ישנו קשר בשיפור מצבו של הפרט לבין התרחבות האיגודים האנושיים? אבל גם בלי לחרוץ בעניין, ניתן לומר לפחות שמבחינה טכנולוגית ההתרחבות רק מועילה (שכן בניגוד למשאבים, מידע איננו "נגמר" – התחלקות במידע רק מיטיבה בין כל הצדדים), ובנוסף לכך התרחבות האיגודים מקטינה את מספר העימותים בין בני-אדם (אם כי מגדילה אותם. המלחמות נהיות גדולות יותר, "כמותיות" יותר, ומכסה שטחים גאוגרפיים רחבים יותר, אבל הן גם קצרות יותר, ובסופו של דבר נראה כי איחוד האנושות יכלול את כולה). ניתן להעלות את השאלה אם מלחמות הן טובות או רעות, שכן נראה שמצבו של הצד המנצח כן יכול להשתפר כתוצאה מהן, אך היא נענית בקלות מנקודת המבט התועלתנית, שכן היכן שיש מנצח יש מפסיד, לכן הניצחון איננו טוב וכיוון ו"במלחמות יש רק מפסידים", הרי שלא רק התוצאה רעה (יש מפסיד) אלא גם התהליך עצמו פוגע בכל הצדדים.
אם כן, נראה שזה מיטיב עם הפרט כאשר החברה בה הוא חי גדלה ומתרחבת. כלומר שמצבו שלו משתפר מהמרדף של אחרים אחר האינטרסים שלהם. מצבו הטוב תלוי במעשיהם של אחרים, במצבם הטוב של אחרים, שכן נראה שישנם שני מצבים בהם מצבו של פרט מסויים יהיה אופטימלי; או כאשר הוא יהיה בעל שררה מוחלטת על בני-אדם אחרים והם יעבדו למענו (מצב שקשה להגיע אליו, שכן נטייתם של בני-אדם להלחם בדיכוי תפרוץ בסופו של דבר, כפי שההיסטוריה מראה לנו, אלא אם כן המערכת בה אותו אינדיווידואל עריץ עומד בה חסרת רבב) או כאשר כל החברה עובדת יחד כדי להיטיב עם עצמה. כמובן, התורה התועלתנית שוללת את המצב הראשון בשל היותו לא מוסרי, ואנו נשארים עם המצב השני. מודלים אחרים של חברה, הנמצאים בין לבין אלו לא יהיו אופטימליים. למשל, במודל הקפיטליסטי האדם אמנם מרוויח מכך שהוא עובד רק לעצמו ולסביבתו הקרובה (ובכך מצמצם בזבוז אנרגיה, שכן אינו עובד יותר ממה ש"הוא צריך", וכל עבודתו מכוונת אליו) אלא שהוא מפסיד הרבה יותר כאשר גם שאר החברה נוהגת כך. שכן כאשר החברה עובדת במשותף, זה יותר מ"חלוקה שוויונית" של תוצרי החברה בין כולם, דבר אשר כביכול מרמז על כך שאלו שעובדים מתחת לממוצע מרוויחים מכך, ואלו שעובדים מעל לממוצע מפסידים מכך, אלא עומד כאן עקרון סינרגטי אשר הופך את המצב לרווחי לכולם, במיוחד בטווח הארוך. אדם אשר מצבו משתפר יהיה בעקבות כך גם מועיל יותר לחברה, כפי שמראה לנו הדוגמא של מפעל הטקסטיל ב"ניו-לאמארק" של רוברט אוון (Robert Owen) – כלומר שכאשר אנו מיטיבים עם אחרים, הם מועילים יותר לחברה ולכן לנו.

כפי שהיה עם החתירה לאידיאל במישור האישי, כך גם החתירה לאידיאל במישור החברתי מתרחשת אצל הפרט ותוך כדי פיתוח מידות מסויימות בו. אין חתירה זו צריכה להתרחש ברמה המדינית, כגון על ידי שינויים פוליטיים או חוקיים, אלא אצל כל אדם ואדם, שכן אין אדם אחד יכול לכפות דרישות אלה על אדם אחר.
כפי שצויין כבר, אותה חברה אידיאלית אותה אני מציג הינה חברה אשר פועלת בתיאום (השואף ל"תיאום מושלם") ובשיתוף פעולה. לכן כדי להגיע לאותו אידיאל על בני-האדם בחברה לפתח את התקשורת ביניהם, כלומר שכל אדם צריך לפתח את כליו התקשורתיים.
להלן מספר היבטים שעל האדם לפתח כדי להגיע לאותו אידיאל:

שפה. באופן טבעי על האדם קודם כל לדעת להשתמש בשפת החברה בה הוא נמצא, לא לשם לימוד אלא לשם תקשורת עם עמיתיו. זה כולל דיבור, קריאה וכתיבה בצורה המניחה את הדעת. זה הוא הבסיס לתקשורת, ויש לוודא ששפתו של אדם איננה לוקה ושהוא מסוגל לבטא את עצמו כהלכה. לימוד כשפה שנייה את שפתה של מדינה שכנה או את שפתם של קבוצה גדולה של מהגרים לתוך אותה חברה יכול להועיל בהחלט, כמו גם את שפת הסימנים למען תקשורת עם אלו אשר אינם שומעים או כל שפה הדרושה לשם אינטראקציה שכיחה או חיונית אצל אדם.

ביטוי עצמי. על האדם לפתח כלים לביטוי עצמי. זה כולל שני דברים; קודם כל עליו לדעת לבטא את עצמו באופן מלא – לדעת להביע את כל מה שמדאיג אותו או נחוץ לביטוי, ולא להסתיר דבר בשל נימוקים של בושה או צניעות (אין זה אומר שצריך לספר הכל. יש לספר רק את שיש לו זיקה ועניין לסביבתו). דבר זה יאפשר לחברה (ברמות שונות של מיקרו-מאקרו) להיות מודעת לכלל הצרכים של פרטיה. לעתים מצוקה של אדם אשר איננה מוצאת דרך התבטאות פוקעת וגורמת לתוצאות שליליות; אולם אם המצוקה הייתה מתבטאת כלפי חוץ באופן חד וחלק (מעבר לרמזים סתומים) עזרה הייתה יכולה לבוא בזמן. שנית, על ההתבטאות של האדם להיות כנה ואמיתית. כלומר, על האדם לא לשקר בשום אופן. שכן השקר יוצר דיסהרמוניות ופוגם בתפקודה של החברה. מעבר לכך, אין השקר מועיל כמעט אף פעם לאינדיווידואל עצמו, שכן לאמת יש נטייה לצאת לשטח ולהתגלות, כך שאותו שקר לא מועיל ובנוסף לכך לאדם נוצרת תדמית של שקרן או רמאי. כדי שהמערכת בכללה תתפקד כראוי, אין עליה לכלול בתוכה עובדות סותרות, אשר הינן תוצר של שקרים.
כמו כן, על האדם לפתח ענווה מסויימת כלפי רעיונותיו ודעותיו, ולא להיות כה נחרץ במסירתם לאחרים. דבר זה מודגש בעיקר בחתירה במישור הפרטי, אך גם כאן יש להדגיש כי כאשר אדם מוסר לאחרים מידע, עליו בין השאר להביע את מידת הביטחון שלו באותו מידע. כלומר, להביע נחרצות רק כאשר הוא באמת בטוח שהדברים אשר הוא מוסר הם אמת לאמיתה ("באמת בטוח" מרמז על כך שעבר חקירה רצינית של אותו מידע, ולא "בטוח" בו סתם מתוך איזו אגואיסטיות בורה), וכאשר איננו בטוח לחלוטין במידע אשר הוא מחזיק בו, לבטא את הספק שלו. כנות כלפי חוץ צריכה להתחיל בכנות בפנים.

הקשבה וחקירה. החלק המשלים לפיתוח ה"פלט" הוא פיתוח ה"קלט", קרי, פיתוח ההקשבה וקבלת דבריהם של אחרים. לביטוי עצמי מפותח לא תהיה כל משמעות אם לא יהיו אוזניים קשובות. על כל אדם לפתח מיומנויות הקשבה כך שיוכל לשמוע בסובלנות וברצינות את דבריהם של אחרים, ולהגיב בהתאם. ויותר מזאת, על כל אדם לברר באופן אקטיבי, אך לא פולשני, אודות שלומם של אחרים. עליו לבדוק שאין סביבו אנשים במצוקה, ולבדוק אם אין איזה שהם בעיות אשר אולי הוא יכול להושיט בקשר אליהם יד לעזרה או להפנות לאדם אחר לקבלת עזרה. השתתפות אקטיבית זו בחיפוש אחר צרכיהם ורצונותיהם של אחרים מחזק את חוסנה של חברה ואת אושר חבריה, כאשר בירור כזה מפיק עזרה או סיפוק רצון.

ביטחון בחברה. שני הסעיפים הנ"ל דורשים בהכרח פיתוח של ביטחון פנימי באנשים האחרים המרכיבים את החברה. על האדם לסמוך על כך שהמידע אשר הוא מוסר לאחרים לא ינוצל לרעה כדי לפגוע בו או בקרובים לו, וכמו כן עליו לסמוך על כך שהמידע אשר בני-אדם אחרים מוסרים לו היננו נכון ולא שקרי. פיתוח ביטחון שכזה הינו בעיתי וגולם בתוכו סיכונים, שכן אין לאדם כל גושפנקא המבטיחה לו שאכן בני-האדם סביבו דוברים אמת או לא ינצלו אותו לרעה. ואם זאת, אנשים בכל זאת סומכים על אנשים אחרים, אם זה משפחה, חברים או בן/בת-זוג. כדי שאדם יסמוך על החברה ככלל דרוש תהליך ארוך בו החברה תוכיח כי ניתן לבטוח בה (במידה והוכיחה אחרת עד כה). לעתים גם אין צורך שהחברה כולה תוכיח זאת, אלא לפחות החברה הקרובה. גם אין צורך באמון מלא כדי למלא אחר הסעיפים הקודמים; בדומה לכל מערכת יחסים, החלוקה יכולה להתחיל במידע רגיש פחות, ולהתקדם ככל שהביטחון בצד השני גובר. כך גם האדם והחברה יכולים לעבור תהליך זה.

עזרה, אכפתיות והשתתפות. האמפתיה עומדת במרכז התורה התועלתנית (אף על פי שניתן לפעול על פיה גם בלעדי האמפתיה) – ההזדהות עם אנשים אחרים היא זו אשר מצמיחה מוסר שכזה. כפי שמיל כותב, יש לנסות בעזרת מערכת החינוך ואמצעים אחרים ליצירת קשרים אסוציאטיביים ותלותיים בין אושרם שלהם לבין אושר זולתם. אך מעבר לאמפתיה זו, על האדם לפעול בצורה אקטיבית כדי להביא את האושר לא רק לעצמו, אלא לחברה סביבו. עליו להושיט עזרה כאשר הוא יכול, ועליו לקחת חלק במימוש צרכי קהילתו במידת האפשר. לעתים במאמץ קל מצד אדם אחד ניתן לפתור בעיה אשר אדם אחר איננו יכול. לאחר פיתוח התקשורת – כלומר לאחר שהאדם מודע לצרכים והבעיות סביבו, עליו גם לקחת חלק בבעיות האלו שהוא בעל הכישורים המתאימים כדי לפתורן. אחרי הידע צריך גם לבוא המעשה. אלו הם המצבים אשר תורת התעלתנות עוסקת בהן; סבל או כאב קטנטן של אדם אחד (הנולד ממאמצו לעזור לאדם אחר, אם כי ייתכן אפילו שהעונג שיפיק מכך הוא בעצמו יהיה גדול מאותו כאב), בעל כישורים או מיומנויות מסויימים, יכול לגרום לאושר גדול לאדם אחר, כלומר ש"מירב האושר למירב האנשים" מתממש. כאשר יש בעיה אשר אדם שלישי יהיה מתאים יותר לפותרה, כלומר יוכל לעשות זאת בקלות או במהירות רבה יותר, יש לפנות אליו ללא היסוס רב.

שיתופיות. נראה שהסיבה אשר בגינה החברה האנושית מבזבזת את מירב האנרגיה שלה לשווא, ואשר בגללה נמנע שיתוף פעולה יעיל בין אנשים והבאת האושר לכלל האוכלוסיה, הוא של חלוקה ושימוש לא יעיל בחומר, בקניין פיסי. מוצרים, כלים וקניין באופן כללי שוכבים לעתים רבות בבתיהם של אנשים ללא כל שימוש; בתי-חרושת ומפעלים מייצרים עודפים, כלומר מבזבזים חומר ואנרגיה בשביל מוצרים שאף אחד לעולם לא יעשה בהם שימוש, וסופם להזרק למזבלה או לעבור מחזור. בנוסף לכך, ישנם מקרים רבים מאד בהם נעשה שימוש לא אופטימלי בקניין, למשל
כאשר ישנם שני מוצרים או מכשירים מסוג אחד לשני גופים שונים כאשר מוצר אחד היה עושה את העבודה בצורה מפסקת. אי-יעילות זו והבעיות הנובעות ממנה צומחות מתוך הקנאות הנוראה של האדם לחומר, מחשבתו כי הקניין אותו הוא רוכש הופך להרחבה של העצמי שלו. מעבר לסבל שנגרם לאדם עצמו בשל מחשבה מטופשת זו, סבל רב וכאב בנוסף לאושר שנמנע, נגרמים לאנשים אחרים.
ראשית, כדי לתקן עוול זה על האדם לשחרר את עצמו ממחשבות חולניות אלו של בעלות בלעדית על קניין. עליו להבין שגם אם אמנם חפץ מסויים "שייך" לו, ברגע שאדם אחר יוכל לעשות בו שימוש מועיל יותר, טוב יותר, אשר מוביל ליותר אושר, עליו לתת לו אותו, או לכל הפחות להשאילו, ולא לשמור אותו אצלו בנימוקים אידיוטיים של "זה שלי!!".
מעבר להיענות לבקשה של אנשים אחרים לחפץ שיש ברשותו, עליו באופן אקטיבי לפרסם ולהודיע על חפצים שיש ברשותו אך אינו עושה בהם שימוש, ושהוא מציע אותם אם למכירה,נתינה או השאלה לאלו אשר זקוקים לחפצים אלו. קבוצות של אנשים, למשל משפחות שכנות, יכולות
לעשות שימוש יעיל יותר במוצרים אם יתחלקו בחפציהם וכך יוכלו לצמצם בהוצאות ולצמצם בכפילויות של מוצרים זהים. בתחום התחבורה גם כן ישנו בזבוז רב; אנשים אשר נוסעים בערך מאותו מקום בערך לאותו מקום יכולים לנסוע ברכב אחד, מאשר בשתיים. כדי להגיע לידיעה שלשניהם ישנו מסלול דומה יש צורך בהחלפת מידע, ואותה החלפת מידע תתאפשר עם פיתוח המידות והכלים אשר צויינו קודם לכן. דרגה אחת מעבר לזה היא אף להשתמש בתחבורה ציבורית כאשר הדבר אפשרי ויעיל (וכאשר אותה תחבורה ציבורית היא תחבורה אשר חולקת נתיבים עם תחבורה פרטית, כגון אוטובוסים, הרי שיעילותה גוברת ככל שפוחת השימוש בתחבורה פרטית, שכן הכבישים מתפנים, בנוסף לכסף שזורם אליה הייאפשר לה להתייעל אף עוד יותר)

ביקורת על החתירה במישור החברתי

החתירה לאידיאל במישור החברתי כוללת בתוכה מספר בעיות. היא דורשת ביטחון באנשים אחרים, זרים, ואמון בטוב ליבם. נראה שזה מסוג השינויים שאילו כל בני-האדם בחברה, או לפחות רובם, היה לוקחים על עצמם ברגע אחד, הכל היה משתפר. אך כמובן שזה לא שינוי שיכולה החברה לקחת על עצמה בבת-אחת, שכן אפילו אם כל החברה 'תבחר' להשתנות בדרך טובה זו, הרי ששינויים אלו דורשים שינוי בהרגלים ומנהגים המושרשים חזק בכל אחד מאיתנו, ושינוי של אותם הרגלים הינו תהליך מתמשך, וכיוון שהוא צופה בחובו אכזבות לא מעטות מאנשים אחרים, הוא גם קשה.
מעבר לכך, יש לזכור שהעיקרון התועלתני הוא זה אשר עומד מאחורי כל החברה האידיאלית הזו, וישנם מקרים בתהליך ההשתנות אשר בהם התועלתנות גורסת לפעול אחרת מאשר אותם סעיפים קודמים. באחד הסעיפים הקודמים כתבתי כי אין לשקר. אבל בכל זאת נראה שישנם מקרים אשר אמירת השקר היא האפשרות המוסרית יותר. נראה שהדוגמא הבולטת ביותר לכך היא כאשר ישנו בעל שררה העומד מולך, אשר פועל מתוך מניעים לא מוסריים (יהיו אלו מניעים אישיים, אידיולוגיה או מצב נפשי) ואשר לא מוכן להקשיב או לקיים שיח רציני. אך יש להזהר מאמירת שקר שלא לצורך, ולקחת את העניין ברצינות וכבדות ולא בקלילות. יש קודם לשאול את עצמך: מה הן כל ההשלכות של השקר? האם יש בני-אדם נוספים אשר נוכחים לשקר, ועלולים לפעול בצורה דומה בעתיד? כיצד אני ונמען השקר נתפש בעיני אנשים אחרים לאחר מכן? אלו שאלות שיש להגות בהם ברצינות טרם שימוש בשקר כאמצעי לעשייה מוסרית. יש גם להבחין בהשלכות שיש לשקר על דובר השקר עצמו – כיצד זה ישפיע על החלטות עתידיות שלו, האם זה יגרום ליצירת הרגלים חדשים וכו'.
דבר דומה ניתן לומר גם על מסירת והסתרת מידע, סירוב למתן קניין לאנשים אחרים (אם יעשה בהם שימוש רע) ושיתוף פעולה איתם. יש לזכור שכל אותן "מידות טובות" שצוינו הינן אמצעים בלבד ולא מטרות, תכלית בפני עצמם. התכלית היא האושר המירבי למירב האנשים ולא שום דבר אחר. אך תמיד יש לבחון את כל ההשלכות האפשריות של מעשינו, ולא רק להביט על אלו הצפויים ביותר.

-==☆ ☆ ☆==-

על עשיית חכמה ומוסר

חלקים [א'] [ב'] [ג'] [ד']

מודעות פרסומת