Archive for the ‘כלכלה’ Category

עתיד הספרות וההוצאה לאור

יום שני, מרץ 2, 2009

השנים האחרונות הביאו איתם שינויים וחידושים טכנולוגיים בעלי השפעה רבה על עולם הספרים וההוצאה לאור. אני מאמין שתוך פחות מעשור, תוך פחות מ20 שנה בטוח, המודל הקיים של מו"לים ייכחד.

אני רוצה להתחיל דווקא בתופעה המוכרת של בלוגים, נפוצותם וגדילת השפעתם. כיום אין דבר קל מלהקים בלוג, ואנחנו יכולים לראות זאת במספרים שלהם הנמדדים במיליונים. יש להם השפעה הולכת וגוברת על דעת-קהל ואף על פוליטיקה. מובן שבבלוג כבלוג אין דבר ייחודי ונבדל מכל "אתר אינטרנט" אחר, אבל יש חשיבות במתן קול לאנשים שיש להם מה לומר, אבל אין להם את האמצעים (ידע תכנותי, ממון) כדי להקים לעצמם אתר. בנוגע להוצאת ספרים לאור, גם אם אין לבלוגים השפעה על מבנה השוק, יש לבלוגים השפעה תרבותית: אנשים שלא ראו את עצמם בהכרח כאנשים כותבים, בטח שלא אנשים שיכתבו ספר, מוצאים את עצמם עם בלוג מצליח שמוביל אותם להוציא ספר; כותבים שנדחו על ידי מו"לים אבל מצליחים לבסס את קולם באינטרנט ולאחר מכן לצלוח את המו"מ עם המו"ל. כלומר, ישנם עתה בינות הכותבים המוצאים לאור יותר כותבים טובים (או לפחות, אהובים) – שזה פלוס לתרבות.

אף שאינני רוצה להתמקד בכך, אציין גם הטייה קלה של השוק הנוצרת כתוצאה מבלוגים. בלוגים רבים עוסקים באקטואליה, פוליטיקה, פרשנות (פוליטית, כלכלית, חברתית וכו') וכדומה, וכך מורידים את חשיבות הפרשנות אשר נמצאת בעיתונים הגדולים. מובן שישנה כמות עצומה של פרשנים ומאמרי-דעה לא טובים באינטרנט, אבל אין סיבה שלא להאמין שישנם פרשנים שכותבים בבלוגים (לא בלוגים רשמיים של עיתון) והם טובים יותר מכותבי הפרשנות בעיתונים. אנשים מטילים ספק ב"תוכן משתמשים" כגון בלוגים וויקיפדיה, אבל בסופו של דבר האנשים שכותבים עיתון או עורכים אינציקלופדיה יכולים להיות מוטים ושוגים בעצמם, ואין להניח שהם בהכרח אמינים יותר. הכותב הוא כותב בין אם נתת לו משרד וקראת לו "כתב לענייני כלכלה" ובין אם קראת לו "בלוגר" והוא כותב מהבית. אני אף ארחיק לכת ואומר שאין לפקפק ביכולת של בלוגרים לאסוף מידע עצמאי ולפרסם אותו. מובן שזה צורך זמן רב, והאופן שבו רוב האנשים מרוויחים את לחמם לא מאפשר להם להתרוצץ בין מוקדי חדשות, אך במידה ואדם פותר את הבעיה הכלכלית הזו הוא כשיר ככל כתב (רשמי) אחר. אינני מנבא את קץ עידן העיתונים עדין, אבל במידה שהרגלי צריכת החומר הכתוב ימשיכו להשתנות (ואני אתאר זאת בהמשך), החשיבות של ה"מדיה הגדולה" (עיתונים גדולים, ערוצי טלוויזיה מובילים) תפחת, אולי אף עד היעלמותה כמקור מידע מרוכז לטובת מקורות מידע מרובים ומפוזרים. אני גם חושב שעם הזמן ושינויי ההרגלים הללו, המונח "בלוג" או שיעלם כליל משימוש, או שהוא יתאר מגוון רחב הרבה יותר של פורמאטים ותוכן מאשר שאנו מזהים עם המונח כיום.

ישנם כמה התפתחויות טכנולוגיות בעשור האחרון אשר תהינה להן השפעה מכרעת על תחום ההוצאה לאור. האחת היא טכנולוגיית ה'פרינט-און-דמנד' (Print on Demand) או "הדפסה בעת ביקוש" המאפשרות להדפיס ספר בודד ללא הכנות-מראש אשר היו נחלת הדפסות ה"אופסט" וה"לטרפרס" (ההדפסות הקדם-דיגיטליות). התוצאה הישירה של כך היא שניתן להדפיס ספרים "לא מבטיחים" (כאלו שעורכים של הוצאות לא מנבאים שימכרו בכמויות גדולות) ללא הפסדים כספיים. סופרים יכולים להציע את ספריהם למכירה באינטרנט, דרך נותני שירות כגון לולו וקפהפרס ללא הדפסה מקדימה של סטוקים ולמעשה ללא כל עלות. זה גם מאפשר לקוראים להדפיס ספרים אשר אבדו עליהם זכויות היוצרים מפאת השנים ואשר ניתן למצוא אותם באתרים כגון פרוייקט גוטנברג ופרוייקט בן-יהודה הישראלי או בספרייה הדיגיטלית האוניברסלית הרשמית יותר.

יותר מכך, בשנת 2006 נחנכה 'מכונת ספרים אספרסו' (Espresso Book Machine) נסיונית בוושינגטון העיר, ומאז כ15 מכונות (מגרסא מפותחת יותר) מוקמו בספריות וחנויות ספרים ברחבי ארה"ב. לפני מספר חודשים פותחה גרסא 2.0 של המכונה (זו המופיעה בוידאו) והיא תופץ בחודשים הקרובים במספר מקומות. הEBM היא מכונה לא ענקית (מימדי הקרקע הם כמטר שלושים על מטר) אשר מסוגלת להדפיס בו במקום ספרים במידות שונות, בעלי 40 עד 830 עמודים, בעלי כריכה רכה וצבעונית בתוך דקות (סדרה של ספרים בעלי 300 עמוד יודפסו כל אחד תוך פחות מ3 דקות), ובשביל זה היא צריכה רק נייר סטנדרטי, דבק ודיו. המכונה מאפשרת כיום להדפיס ספרים מתוך קטלוג פנימי או אינטרנטי של ספרים לא מוגנים, או מתוך קבצים על דיסק או פלאש. השאיפה שלהם, המפתחים אומרים, היא שתהיה מכונה כזו בכל מקום בו יש שימוש רחב בספרים, כגון חנויות ספרים, ספריות ואוניברסיטאות.

במקביל מתפתחת הטכנולוגיה של ספרים אלקטרוניים. בעוד שהרעיון של e-books, ספרים אלקטרוניים, הוא ישן והם קיימים כבר זמן מה, הטכנולוגיה של אי-רידרס, או קוראים-אלקטרוניים, מתפתחת ועושה קפיצות משמעותיות בשנים האחרונות. כבר ב2004 הציגה סוני את הליבריאה (LIBRIe) שלה ביפן, ולקראת סוף 2006 הציגה את הסוני רידר (Sony Reader). חברת איירקס הציגה את האיליאד (iLiad) ב2006 ואמזון הציגה את הקינדל (Amazon Kindle) שלה לקראת סוף 2007 (ואת קינדל 2 בפברואר האחרון). מה שמייחד את הקוראים הנ"ל ממוצרים קודמים זה השימוש בטכנולוגיית אי-פייפר. בניגוד למסכים סטנדרטיים אשר משתמשים בתאורה כדי להאיר את הפיקסלים שלהם וצורכים חשמל, האי-פייפר מסוגל להציג תמונה באופן קבוע ועושה שימוש בחשמל רק בשביל להחליף אותה (כדי "להעביר עמוד"). על רגל אחת, הטכנולוגיה עושה שימוש בדיו ובחלקיקים שיכולים להטען במטען חיובי או שלילי אשר גורם לפיקסל להיות שחור או לבן. המכשירים כיום עושים שימוש בצג זכוכית, ובנתיים חוקרים עובדים על פיתוח כדי להציג את התמונה על משטח פלסטי גמיש אשר יהפוך את המכשיר לעמיד יותר. אמזון וחנויות מקוונות אחרות כבר מספקות את השירות של קניית אי-בוק ושליחתו באופן מיידי לקורא אלקטרוני.

לשתי הטכנולוגיות הנ"ל (של ההדפסה-בעת-ביקוש ושל הנייר האלקטרוני) יש יתרונות ברורים על הדפסות הספרים כיום. הן מעלימות את הצורך באחסנה של ספרים ושל חנויות פיסיות, את הבעיה של מלאי ספרים לא נמכרים, ואת הצורך בהשקעה ראשונית לשם הדפסת ספר. סופרים וכותבים כבר לא צריכים את אישורו של עורך הוצאה לאור כדי להדפיס, לפרסם ולמכור את ספריהם. לכל אחת אמנם ישנם היתרונות והחסרונות שלה מול האחרת; ספרים אלקטרוניים מורידים את עלות היצור שלהם (כחומר ולא מידע) לאפס כמעט מוחלט, המשלוח הוא מיידי ואפסי מבחינת המחיר, מלאי של ספרים כאלו איננו תופס מקום פיסי בבית, לקחת לדרך מספר גדול של ספרים יהיה כבד ומסורבל בדיוק כמו הקורא האלקטרוני עצמו (שאף קל יותר מספרים מודפסים שמנים). מצד שני, ספרים מודפסים שורדים טוב יותר לאורך זמן (ובכלל, הנושא של שימור מידע דיגיטלי מעלה בעיות ואיתם חיפוש אחר דרכים לפתור אותם בשנים האחרונות), מתאימים יותר לקחת לדרך במצבים מסויימים (אקלים קיצוני, סיכון גבוה של גניבה, איסור על הכנסת מכשירים אלקטרוניים וכו') ויש בהם מן החומריות המקודשת אשר יאה למקרים כמו מתנה או ספר אהוב.

כאמור אני מאמין שבעתיד הקרוב, תוך פחות מ20 שנה אם לא 10, ספרים ימכרו על-ידי הכותבים שלהם ישירות אל הקונים בפורמאט דיגיטלי. הקונים יקראו אותם בקוראים אלקטרוניים או יעשו שימוש במכונת ספרים כדי להדפיס אותם בין שני כרכים. קונים יוכלו גם להדפיס ספרים מותאמים אישית, מבחינת תוכן וצורה, בהתאם לצרכיהם ומתוך התוכן שהם רשויים עליו, בדומה למיזם הפדיהפרס (Pediapress) שהושק שבוע שעבר ע"י קרן וויקימדיה. המתווך (שהוא ההוצאות לאור כיום) יעלם כליל או שהוא יוחלף בנותן שירות אינטרנטי שיהווה מאגר ספרים, יקבע סטנדרט למכירתם ואשר יקח תשלום מועט מאד מהמכירות. ייתכן גם שהתשלום יהיה לא עבור הקובץ עצמו אלא עבור רישיון שימוש בו, ושלאורך תקופה ארוכה מאד יהיה ניתן להוריד את הקובץ שוב, כך שבבעית השימור הדיגיטלי יתעסק גוף מרוכז ויהיה ניתן לאגור כמות גדולה של ספרים ללא קושי (סביר להניח בעצם ששירות שכזה יהיה קיים בשביל כל סוג של מידע, לא רק ספרים). במידת הצורך של הכותבים הם יוכלו להעזר בשירותם של מגיהים, עורכים ומתרגמים פרילנסרים, כלומר שהשוק יהיה יותר גמיש ולכן יעיל. ברירת הבר מן התבן תיעשה על-ידי מבקרי ספרות שיכתבו בבלוגים אישיים. אני מאמין אף שעיתונים בסופו של דבר יספקו מנוי שישלח מדי יום עיתון אלקטרוני ישירות למכשירים של הקוראים, ושכמו הוצאות הספרים, מרכזיותם תידלל עד היעלמות העיתון הניירי. משרד החינוך יהנה במיוחד מהיתרונות הללו. במקום סחר ספרי-הלימוד שאנו מכירים כיום שמתרחש מדי שנה, משרד החינוך יקנה מדי שנה לאחר מכרז רישיונות של ספרי לימוד והתלמידים יקבלו את הספרים בחינם, ומורים יוכלו בקלות להוסיף להם חומר נחוץ. כך ספרי הלימוד יהיו מוגנים מפירטיות (שבוודאי תעלה במידה כזו או אחרת), ההורים לא יצטרכו לסבול ממחיר הספרים היקר או בבעיות הקשורות בהבדלי מהדורה, והתלמידים לא יסבלו יותר ממשקל היתר של הספרים או מכך שהם שוכחים ספרים בבית.

שוק הספרים העתידי יהיה מגוון יותר (ע"ע הזנב הארוך), רכישה תהיה זולה, מיידית ולא מוגבלת גאוגרפית, הוא יהיה מעוצב על ידי אנשים רבים יותר (דעת קהל ומבקרים במקום עורכים של הוצאות) והספרים יהיו טובים יותר (עקב הגמישות בתחום נותני השירות לכותבים, כגון מתרגמים ועורכים). כותבים יהנו במידה רבה יותר ממכירת ספריהם (על חשבון ההוצאות לאור) וסביר להניח שגם הספרים עצמם יהיו זולים יותר לקוראים. הסביבה תהנה מהשינוי גם כן, עם צורך בפחות בתי-דפוס, תובלה ומשאבים.

(ואני מתערב שטרם מותי כבר יהיו קיימים קעקועים אלקטרוניים שניתן יהיה להחליף את ציורם בקלות)

שכר מינימום לחיילים

יום רביעי, יוני 25, 2008

בניגוד לעמדת הממשלה אישרה הבוקר ועדת העבודה והרווחה את העלאתה להצבעה בקריאה ראשונה של הצעת החוק המעניקה שכר מינימום לחיילי הסדיר. מדובר, כרגע לפחות, על משכורת של 3500 ש"ח, והעסק הזה יעלה למדינה מליארדי שקלים. לא ברור לי כל-כך הנושא של הגמול בשליש האחרון לשרות, של 2500 ש"ח לחודש, אשר גדל ל3000 ש"ח לתומך לחימה ו3500 ש"ח ללוחם. האם זה אומר שלוחמים יקבלו בשליש האחרון לשירות שלהם 7000 ש"ח לחודש?

אישית יש לי סלידה מהצבא גם מעצם התפקיד שהוא אמור לבצע, וגם מכך שהוא המוסד הכי אבסורדי שקיים במדינה, ולדעתי להוסיף עוד כמה מיליארדים של שקלים מדיי שנה לתקציב הביטחון זה רעיון רע מאד. אבל הבה נניח לזה לצד.

אני ארצה להתחיל דווקא מהדבר שנראה הכי חיובי בכל העניין הזה, מנקודת מבט סוציאליסטית. יש פה סוג של חלוקת משאבים מחדש; באופן אידיאלי, כולם משרתים בצבא, וגם כולם משלמים מיסים. כלומר, שיש כאן כסף שיוצא ממשקים פרטיים דרך ההורים העובדים (מס הכנסה וכולי), וחוזר חזרה לאותם משקים דרך הילדים המגוייסים לצבא. בעוד שאנשים משלמים סכומים שונים של כסף כמיסים (ע"פ מצבם הכלכלי), הסכום החוזר אל כל המשפחות הוא שווה, ערך שכר המינימום, ואף יש פה תגמול לחיילים שעובדים קשה יותר או מסכנים את עצמם יותר (תומכי לחימה ולוחמים). כלומר יש פה תגמול למשפחות בעלות כלכלה פחות מוצלחת, וגם תגמול לחיילים המתאמצים יותר. אני מניח שהסוציאליסטים בעד, הקפיטליסטים פחות.

אבל החוק הזה יוצר הרבה מאד בעיות. ראשית, הוא מדבר על שכר לחיילים סדירים, אבל לא ברור אם הוא לקח בחשבון (בתוך אותם מליארדי שקלים) את אנשי הקבע שאולי ירצו שיפור בשכרם. כאשר חייל עושה שירות של 36 חודשים עם משכורת עלובה, לחתום על קבע של שלשה חודשים, נגיד, כדי להרוויח כמה אלפים, נראה כמו דרך פשוטה להתחיל את האזרחות בנוחות רבה יותר. אבל אם אותו חייל ישתכר בשכר של 3500 במשך שלוש שנים, צריך יהיה יותר מכך (וזה פחות או יותר השכר שמקבלים כיום נגדים בתחילת דרכם) כדי לגרום לו להשאר עוד כמה חודשים על מדים. כיוון שהצורך בנגדים לא יירד, אך הפיתוי לחתום קבע כן, מן הסתם יהיה צריך לעלות גם את שכרם של אלו. שוב, מתקציב המדינה.

באשר לשימוש בכסף, אין לי ספק שהמרוויחים הכי גדולים הם הפאבים, הברים והמועדונים, שנדמה לי שאליהם נשפכת רוב המשכורת הצבאית, לפחות של אלו המשרתים בבסיסים סגורים ויוצאים רק בסופי שבוע, וגם לא תמיד בכולם. מנגד, לבנקים יוזרם הון חדש ורב מאד. סך הכל, לחיילים (ושוב, מדובר בעיקר על חיילים בבסיסים סגורים, אם כי זה נכון במידה מסויימת לכל החיילים באשר הם) אין הרבה על מה להוציא כסף. סך הכל הם לא צריכים לדאוג לאוכל של עצמם (כאשר הם אוכלים בצבא או בבית), לשכר דירה או משכנתא, וגם לא לארנונה או לכל ההוצאות השוטפות של בית. הם עוד לא לומדים, והם גם לא צריכים להאכיל פיות של אחרים. השימוש העיקרי לכסף יכול להיות בשביל לתמוך בהורים, ואם אלו לא צריכים תמיכה כזו, אני מניח שרוב הכסף יישב בבנק עד לשחרור. (באשר אליי: אני הייתי עד כה חייל קרבי ואני לא ראיתי את הבית יותר מדיי. אני לא זוכר לגמריי את כל המשכורות, אבל נדמה לי שעל 10 חודשי שירות קיבלתי סך הכל מהצבא כ6300 ש"ח. כרגע יושבים לי בבנק 3969 ש"ח, כלומר שהוצאתי עד כה 2331 ש"ח. נגיד שהייתי משלם על חשבון הפלאפון שלי, שזה עוד כ2000 ש"ח להערכתי. כלומר, הוצאה של 4331 ש"ח בעשרה חודשים. שמעתי כבר על אנשים ששותים משכורות של חודש בשתיים-שלשה ערבים של יציאה אחת, אבל ניחא. אני מניח שאולי הייתי מוציא יותר כסף אם הייתי מקבל שכר מינימאלי, אבל אני חושב שלא היה הבדל משמעותי (אבל אולי כן. כנראה הייתי קונה כבר את הסאבנוטבוק הזה של אסוס. ואקורדיון.) בכל אופן, עם שכר מינימום ואותם הוצאות, היו יכולים להיות לי עתה 30,669 ש"ח. סוויט. אם זה היה נמשך ככה כל השירות (שזו הנחה מוטעית מאד, אבל לצורך העניין), עם השחרור (לא כולל מענק שחרור) היה ברשותי 110,408 שקלים חדשים.

אני לא כל-כך בקיא בכלכלה, אבל ארצה בכל זאת להעלות את הנקודות הבאות. אם יוצאים מנקודת הנחה שחיילים לא מוציאים יותר מדיי כסף, אפשר להגיד שהלכה למעשה מה שהחוק הזה גורם לו, זה מעבר של כמות עצומה של כסף מתקציב המדינה לבנקים (לא בתור נכס, אלא בתור הון נזיל שהם יכולים לעשות בו שימוש). אם בכל רגע נתון יש כ150,000 חיילים סדירים (עשיתי חישוב מסויים ע"פ נתונים של מספר בנים ובנות המגיעים לגיל גיוס חובה ואחוז המשתמטים. אם למישהו יש נתון מדוייק אשמח לשמוע. אם מישהו ירצה פירוט של החישוב, אשמח להציגו), אזי מדיי חודש יופקדו לבנקים 525 מיליון שקלים חדשים, אשר כאמור, אם נצא מאותה נקודת הנחה, יישארו שם ללא שימוש. אפשר לעשות גם חישוב של כמה כסף פחות או יותר יישאר בקביעות בבנקים מהסדירניקים (לצורך ההפשטה אפשר להניח שעל כל חייל שמשתחרר, אחר מתגייס. באופן אידיאלי זה מה שגם אמור לקרות, כי הצבא אמור לאייש תפקידים מסויימים), אבל אז השאלה כמה כסף באמת יימצא בשימוש מאותן משכורות. אבל אפשר להניח שזה נותן לבנקים עוד כמה מיליארדים טובים.

אינני יודע מה הן ההשלכות של כך, של מעבר הון מהממשלה לבנקים, אבל אשמח אם מישהו שמבין בכלכלה יותר ממני יתן את דעתו.

ובאשר למטרה המוצהרת של החוק:

פרץ אמר כי "חוק חשוב זה מעניק לחיילי צה"ל את תחושת השוויון אל מול אלו המקבלים פטור מגיוס לשירות חובה, וכן נותן להם כלים להיערך לקראת שחרורם וכניסתם לחיים האזרחיים. זה רק מעט ממה שמגיע לחיילנו ולחיילותינו, ולבני משפחותיהם".

פרץ הדגיש כי "מטרת חוק זה היא לאפשר לחייל בשירות סדיר להשתכר באופן המשקף את העובדה כי עם גיוסו הוא מעניק למדינת ישראל שלוש שנים של שירות מסור, בתקופה בה האלטרנטיבות מבחוץ הולכות ומתגברות. כמו כן, במצב המשק כיום ראוי למדינת ישראל לצייד את המשוחרר הטרי עם הון התחלתי מספק על מנת להתחיל את חייו האזרחיים בנקודת פתיחה טובה יותר מאשר ישנה כיום".

באשר לסמנטיקה, מעבר ליהירות ("חוק חשוב זה"), יש לשים לב שהחוק לא נותן לחיילים המשתחררים "כלים להיערך לקראת… כניסתם לחיים האזרחיים", אלא פשוט "יאמבה כסף", שזה דבר שונה לחלוטין. אני גם לא מבין איך אפשר "להשתכר באופן המשקף את העובדה כי עם גיוסו הוא מעניק למדינת ישראל שלוש שנים של שירות מסור". מה שאני כן מבין, זה שמטרת החוק, למעשה, זה להפוך את הצבא לצבא שכיר, ואז משעשע לראות את הציטוט של יו"ר הועדה ח"כ יצחק גלנטי "תמורה הנוספת לחיילים בשירות סדיר לא הופכת את הצבא לצבא של שכירים אלא מתגמלת נכון את החיילים בשירותם הצבאי ומגדילה את המוטיבציה שלהם לשרת".

ואני אומר שזה, הפיכת הצבא לצבא שכיר, הינו מטרת החוק, משתי סיבות.

ראשית, אם ננסה להבין איזה תחום נועד החוק לשפר, לא נוכל להגיע לתשובה. האם הוא אמור לשפר את הכלכלה? רווחה? ביטחון?

ייתכן והוא אמור לשפר את הכלכלה (בכל מקרה, הוא יביא לשינוי, כפי שציינתי להעיל. כאמור, אשמח לקבל התייחסות ממישהו שמבין בכלכלה), אבל אז המטרה הזו צריכה להיות מוצהרת ולא גלוייה. החוק לא אמור לשפר את תחום הרווחה, שכן אם היינו רוצים לעשות זאת היינו מתגברים את תקציב הרווחה ולא תקציב הביטחון. גם את הביטחון החוק לא משפר, כי החיילים הינם חיילים כך או כך, ומצייתים לפקודות. זה שהם יקבלו שכר גבוה יותר לא ישפר את תפקודם. ולו מישהו חושב לשנייה שהחוק יגביר את הרצון להתגייס וכך יקטין את ההשתמטות שישכח מזה מהר, שהרי להשאר באזרחות ייאפשר אותו שכר מינימלי, אם לא יותר, ובנוסף לזה ת"ש מטורף שבצבא צריך להרוג בשביל לקבל כזה. "תחושת השיוון" זה לא יותר מנחמה. אין פה תגמול אמיתי. מי שלא ירצו להתגייס ימשיכו שלא להתגייס. זה לא מה שימשוך אותם. וזה גם לא יגביר שום מוטיבציה של שום חייל. מחשבה נאיבית מאד וצרת ראייה.

אם כן, כיוון שהחוק לא בא לשפר שום תחום, אפשר רק להביט על המקום הפרקטי הצר שהוא כן משפר, שזה התנאים הכלכליים שהחיילים משתחררים איתם ומשרתים איתם. כלומר, הפונקציה של החוק זה להפוך את החיילים לשכירים. והמרחק מצבא של חיילים שכירים לצבא שכיר הינו. . .

בנוסף לזה, " תחושת השוויון אל מול אלו המקבלים פטור מגיוס לשירות חובה", " בתקופה בה האלטרנטיבות מבחוץ הולכות ומתגברות". החוק הזה הופך את ההשתמטות ללגיטימית. המצב יהיה שההשתמטות לגיטימית, והגיוס לגיטימי. כלומר יש כאן ברירה – ומכאן שהצבא יהיה שכיר. אני לא אומר שזה מה שיקרה למחרת יישום החוק, אבל אני רק מצביע על כך שיש פה עוד צעד בתהליך.

מעבר לכך, הבה נהייה ראליים. צריך לזכור שתקציבים זה עניין בעייתיי. כולם רוצים כסף למשרד שלהם, וכולם נלחמים על כך. ותמיד יש קיצוצים. ומה אם החיילים יהיו שכירים (לא הצבא שכיר, אלא החיילים, שזה מה שהחוק בא לעשות), ויהיו קיצוצים? נכון מאד, צריך לקצץ. אי-אפשר שלא לשלם משכורת. אם יש חוק שכר מינימום לחיילים, אז החיילים חייבים לקבל אותו. נאמר ויש קיצוץ, ויש בעיה לשלם לחיילים. מצד אחד זה נותן אפילו לגיטימציה לחיילים לשבות, אבל מצד שני ישנן פקודות שחיילים חייבים לציית להם, כך או כך. אז בהתחלה יפתרו את זה עם פקודות ועם דחיית השכר. אבל כעבור תקופה ישכילו להבין שכדי להמשיך להחזיק את הצבא, כדי לא להסתבך בכל מיני בעיות כלכליות, צריך להקטין את כמות החיילים. דבר זה יוביל בהכרח לאף קלות רבה יותר מזו הקיימת כיום לצאת מהצבא מסיבות כאלה ואחרות (רפואיות, נפשיות וכו'), מה שיוביל למעשה לכך שנערים בני גיל גיוס יוכלו לבחור אם להתגייס או לא (כי זה יהיה קל מאד לקבל פטור) אם לא יוביל לכך אפילו להלכה (קרי, באמצעות חקיקה של גיוס לא חובה).

הדמייה של שוק חופשי

הבה נביט על זה מזווית ראייה נוספת.

אני מאמין שכל חברה או מוסד אשר שוררת בה כפייה מסוג כזה או אחר (כמו בצבא) הם מקולקלות, אבל שכר המינימום יגרום לצבא להיות רק יותר אבסורדי ממה שהוא עכשיו. החוק הזה מכניס חוקים של כלכלה אזרחית לצבא (אגב, עוד סממן לכך שיש פה תהליך בכיוון הפיכת הצבא ל"צבא שכיר"). אין פה סתם הגדלת שכר שרירותית, אלא קביעה של שכר חייל כשכר המינימום של אזרח. אבל צריך לזכור שבעוד שאזרח בוחר לעבוד במקום מסויים, ועסק בוחר להעסיק אזרח מסויים, החייל איננו בוחר לשרת אלא זה כפוי עליו מטעם החוק, ובאותה מידה הצבא איננו בוחר לגייס את אותו חייל. חייל איננו יכול להיות מפוטר. וחייל יודע שהוא איננו יכול להיות מפוטר (בגלל זה השכר גם לא יגביר את המוטיבציה). למה צריך להגביר את המוטיבציה? ברור שיש כאן רק תירוץ. חייל חייב לציית לחוקים, או להיענש. חיילים שהם חסרי תועלת ימשיכו להיות חיילים ולקבל שכר מינימום. למה? ככה. הם לא יעשו שום דבר (ויש מספיק כאלה) אבל הם יקבלו את אותו שכר מינימום שחיילים אחרים שעובדים קשה יקבלו, ואת אותו שכר שאזרחים מקבלים. אבל בלי לעשות כלום. הם יקבלו את השכר הזה רק על כך שהם מגיעים לבסיס. למה המדינה צריכה לממן אדם כזה? למה האזרחים משלמי המיסים צריכים לממן כל-כך הרבה בני-אדם שלא עושים כלום? והרי שאי-אפשר לפטר אותם. החיילים נמצאים בצבא מתוך חובה.

יש כאן הנחה מוטעית שמה שמפריע לחיילים זה הכסף שחבריהם הפטורים מגיוס עושים באותו הזמן. וזה פשוט מטומטם. הכסף זה לא הבעיה, אלא שני המשתנים האחרים במשוואה, עבודה וזמן. חייל יודע שהפטור מגיוס מתחיל את חייו, לומד, מתנסה, חיי את החיים, שלוש שנים לפניו. כסף לא מפצה על כך. ואותו פטור מגיוס חובה לא צריך לעבור את החרא שהוא צריך לעבור, כמו לטייל בכפר ערבי כשיכולים לצלוף בך כל רגע, לשבת במארב בגשם ובקור, או להצלות שעות ממושכות בתוך גוש מתכת גדול שקוראים לו נגמ"ש. או אפילו, הוא לא צריך להתמודד עם בירוקרטיה מטופשת ולא הכרחית, או בוסים חסרי שכל שעושים דברים רק כדי שיהיה לך פחות טוב. האזרח יכול להתפטר. לחייל זה "כל הזין". גם על כך כסף לא יפצה.

מעבר לכך, החוק מגביר את האי-שיוון בתוך הצבא עצמו. האם השבועות שהקרבי סוגר, שומר ומתפקד בהם ימים ולילות, שווים ליומיות שהג'ובניק עושה? או מה עם אותם חיילים שמשרתים יומיים בשבוע, אם לא פחות? האם גם הם יקבלו שכר מינימום? החוק אומר שכן, אז כנראה שכך יהיה.

צריך להבין שהתפקוד של חיילים אף פעם לא התבסס על כסף. הוא התבסס על ערכים (מפוקפקים, אם אתם שואלים אותי) במקרה האחד, ועל ציות לחוק במקרה האחר, אבל אף פעם לא על כסף. הדבר היחיד שהכנסת הכסף לכל העסק תעשה זה הפיכת הצבא לשכיר. זה לא יגרום לשום דבר אחר. לא לשיוון, לא לניחומים, לא כלום. רק הפיכה לצבא שכיר.