אנאלוגיות בין חלל לזמן בשפה

אף על פי שטבעו של הזמן שונה מאד מהחלל, הזמן נתפש בשפה במונחים של חלל. יש מי שידברו עליו כעל ה"מימד הרביעי", ממש כאילו הוא פריט טבעי בסדרה של אורך, רוחב וגובה. אבל הייתי רוצה דווקא להראות שהזמן נתפש, במונחי השפה, כציר חד-מימדי אשר כיוונו (החללי) הוא לעבר, ושכאשר אנו מתייחסים לזמן כאובייקט חללי ביחס לעצמנו (ביחס לדובר), אותו ציר מקביל לכיוון הגוף שלנו (היינו, הציר עובר דרכינו וממשיך בקו ישר קדימה ואחורה) ושהוא, הזמן, נע לכיוון האחורי שלנו – כלומר, הוא מגיע מולינו, עובר אותנו, ומתרחק מאיתנו מאחורינו. וזה ככה לא רק בעברית, אלא בשפות נוספות אשר אין ביניהם קשר ואשר שייכות לשפות ממשפחות שונות.

דובר וטור הזמן

דובר וטור הזמן

אתחיל דווקא בשפת הגוף (אין בזה לרמוז שהתפישה הזו מושרשת בנו מלידה בגלל ששפת הגוף היא שפה פרימיטיבית יותר, שכן גם שפת גוף נלמדת): כדי לציין "עכשיו" משתמשים באותן ג'סטות של "כאן" – אצבע שמורה אל הרצפה, זוג ידיים פתוחות ומכוונות אחת לשניה הנעות מלמעלה למטה. חשבו על אדם (בעיקר ילדים) אשר אומרים, כעוסים, "אני רוצה את זה עכשיו!" ורוקעים על הרצפה. רקיעתה של הרגל מסמלת "כאן", והמחווה של "כאן" מסמלת את ה"עכשיו". יחד עם האמירה "זה קרה מזמן" אנשים מנופפים עם יד אחת אחורנית, מעל לכתף. היד מסמלת את הכיוון "אחורנית", וכיוון זה מסמל את העבר. זה אולי קצת פחות בולט (לפחות בעיניי), אבל בכל זאת נדמה לי שזה קיים: כאשר אדם אומר לאדם אחר "יש עוד הרבה זמן עד אז" או אולי אפילו יחד עם המשפט "מה אתה כל-כך ממהר", הוא ינופף יד אחת פתוחה, כמחווה על הכיוון "קדימה".

אבל בשפה המדוברת והכתובה זה ניכר אף יותר. למשל המילים "לפני" ו"אחרי". בקונטקסט חללי, "לפני" מציין את מה שמולנו, כמו ב"השולחן נמצא לפניי" או "אדם עומד לפני בן". בקונטקסט זמני "לפני" מציין את מה שקורה קודם, כמו ב"יום ראשון בא לפני יום שני", "הוא נסע לטורקיה לפני סוכות" או "זה קרה לי לפנים". יש מקרה שאפשר להבין את "לפני" תרתי משמע. אם ישנו תור של אנשים (תור, כמו זמן, הוא ציר חד-מימדי עם כיוון) אז מי שבא לפני (בזמן) גם עומד לפני (בחלל). אם אדם עומד לפני בן בתור, ברור לנו שהוא גם בא לפניו, מבחינת זמן, למקום. השורש ק.ד.מ מתפקד בצורה דומה. במובן החללי, "קדימה" זה הכיוון של מה שלפנינו, בעוד שבמובן הזמני המילה מציינת את מה שקרה בעבר, לפני, כמו ב"זה קרה מקודם", "יום ראשון קודם לשני" או "ימי קדם".

וזה קורה גם בשפות אחרות. באנגלית המילה 'ביפור' before תואמת את ה'לפני' העברי גם בזמן וגם בחלל. phone me before noon – תקשר אלי לפני הצהריים (זמן) או he's shadow advancing before him – צילו מתקדם לפניו (חלל, אם כי אפשר להבין את זה בזמן גם). כך גם המילה 'אפטר' after אשר אם תחליף את before בדוגמאות הנ"ל תביא למשפטים בעלי משמעות הפוכה. כך גם ברוסית המילים 'פרד' перед ו'פוסלה'  после התואמות את 'לפני' ו'אחרי'. אותו דבר קורה גם ביפנית, רק שלשם הדוגמא אתן הסבר קצר על יפנית:

ביפנית יש שלוש מערכות כתב, שתיים פונטיות (כמו האלפבית בעברית ואנגלית) שנקראות יחד "קאנה" ומערכת אחת שמקורה בסין והינה לוגוגרפית, כלומר שכל סימן בה מייצג מילה, שנקרא "קנג'י". הקנג'י מתפקד בצורה דומה לשורש בעברית: אל סימן קנג'י מוסיפים סימני קאנה אשר מתפקדות כמו מוספיות בעברית. בניגוד לקאנה הפונטי, כמעט כל סימן קנג'י ניתן להגות במספר דרכים, וצורת ההגייה תלויה בסימנים שבאים אחרי או לפני הקנג'י. כמו כן, ניתן לחבר צירופי קנג'י לקבלת משמעות חדשה. ולהלן דוגמאות עם הקנג'י 出 אשר תואם פחות או יותר לשורש י-צ-א. 出る ‏deru משמעותו "לצאת", 出す ‏dasu משמעותו "להוציא", 出します ‏dashimasu משמעותו "יוצא". בחיבור הקנג'י הזה לקנג'י המסמל "פה" 口, נקבל 出口 ‏deguchi "יציאה". ועכשיו חזרה לדוגמאות הרלוונטית לנושא שלנו. הקנג'י שמסמן "לפנים" – in front of – ‏前 ‏mae, משמש גם לציין "לפני" במובן הזמן, כמו למשל ב午前 ‏gozen "לפני הצהריים". כך גם יש לנו את 後ろ ‏ushiro המציין "מאחורי" (חלל), ומשמש גם בצירוף 食後 ‏shokugo "אחרי ארוחה".

ולהלן כמה דוגמאות כדי להבהיר את התפישה החללית של הזמן ביחס לדובר שהצגתי בהתחלה. כאשר ישנו אירוע בעתיד אנו אומרים שהוא לפנינו, ממש כאילו הייתה מכונית שפונה ונוסעת לעברינו. לדוגמא "הבחירות עוד לפנינו". באופן דומה, אירועים שנמצאים בעבר אנו אומרים עליהם שהם מאחורינו, כמו ב"המבחן כבר מאחוריך". אפשר לשים לב גם לזמן "עבר" אשר הוא מאותו שורש כמו הפועל "לעבור", ואותו מקרה יש לנו באנגלית – past וto pass, ברוסית עם прошлое וпройти. ביפנית המילה לעבר היא kako, ‏過去 ונמצא שם הקנג'י 去 המרכיב גם את הפועל 去る, לעזוב. הקנג'י מופיע גם במילה kyonen ‏去年"שנה שעברה". ביפנית המילה לעתיד היא mirai‏ 未来 שניתן לתרגם מילולית ל"[מה] שטרם בא".

באופן זה ניתן לבחון גם את הביטויים "שבוע הבא" ו"שבוע שעבר" – השבוע שבעתיד נמצא מלפנינו ומתקרב (הוא בא), והשבוע שבעתיד כבר חלף ועבר אותנו. אפשר לראות זאת גם ברוסית בביטוי של "שבוע שעבר" прошлая неделя. וגם ביפנית, הביטוי של "שבוע הבא" 来週 מורכב מהקנג'י של "שבוע" 週 והקנג'י של הפועל "לבוא" 来る. בביטוי של "שבוע שעבר" 先週 מופיע הקנג'י 先, "לפני". הביטוי באנגלית לשבוע שעבר, "last week" מדגים יפה מאד את התיאור שלי, כמו הביטוי "השבוע האחרון" בעברית (כמו ב"בשבוע האחרון לא שתיתי קפה"). כפי שציינתי, בתפישה המרחבית של הזמן הזמן הוא ציר חד-מימדי שפניו הם לעבר. אפשר אפילו לדמיין טור ארוך של אנשים (שמייצג את הזמן) שהולך קדימה לעבר העבר, ונקודה כלשהי לידו שהיא ה"הווה". אפשר במקום הנקודה לדמיין אותנו עומדים שם. נגיד שכל אדם בתור הזה מייצג שבוע. אפשר לחתוך את הטור הזה בנקודה של ההווה ואז צד אחד של הטור הינו טור העבר (והוא עבר אותנו, את הנקודה) והצד האחר הוא העתיד (והטור הזה -בא- לעברינו, לעבר הנקודה). האדם האחרון בטור העבר הוא שבוע שעבר, כלומר, השבוע האחרון. השבוע שקודם לו (בזמן) הוא השבוע "שלפני האחרון" – בדיוק כפי שהוא מופיע בטור.

טור הזמן

טור הזמן

מאיפה כל זה נובע? למה זה? אני חושב שאולי באמת ישנה תפישה שמוטמעת בנו, כאילו מימד הזמן בנוי באופן דומה למימדי המרחב. ואולי אפילו ישנה איזה תפישה שלא הזמן הוא שזז, אלא אנחנו. כפי שיש לנו רגליים וגוף שאנו יכולים להתקדם איתם בכיוונים השונים של אורך, רוחב וגובה, יש לנו הכרה שנעה על מימד הזמן, אבל רק בכיוון אחד – העתיד. הזמן נתפש אנאלוגית לרקע שאנו חולפים לידו כאשר אנחנו הולכים ברחוב או כל מרחב אחר. רק שבמקום מספרי בתים מתחלפים יש לנו שנים מתחלפות, וגם אם אנו רוצים ללכת בחזרה, איננו יכולים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: