פריטים של חורבן

השוואה בין "שר הטבעות" והסרט "יהלום דמים"*
מכיל ספויילרים לשני הסרטים.
ראו הוזהרתם.

* יצא לי להתחבט איך לתרגם את השם, אבל ללא צל של ספק התרגום ("המקורי") "לגעת ביהלום" הוא אידיוטי להחריד.

הסרטים "שר הטבעות" ו"יהלום של דמים", אף על פי שלכאורה נמצאים בקצוות שונים של הפיקציה (סרט פנטסיה אפי וסרט פעולה שאמור לעורר מודעות בעניין אתי מסויים), חולקים הרבה נקודות דמיון אחד עם השני.
ראשית, בשניהם ישנו הפריט האפונימי אשר במידה כזו או אחרת הסיפור סובב סביבו; בשר הטבעות זו כמובן הטבעת של באגינס, העוברת מבילבו לפרודו, וביהלום דמים זהו היהלום הגדול אשר מוצא סולומון – ובין שני פריטים אלו, הטבעת והיהלום, קוי דמיון.
ראשית, נקודות הדמיון הפשטניות ביותר: שני הפריטים הם סוג של מוקדי משיכה וכח, בקונטקסט אחר סוג של תכשיט (טבעת, יהלום), קטנים ונישאים – חפץ שיכול להכנס לכיס. שניהם מגיעים לעולם הסיפור בדרך דומה: המוצא הראשון שלהם (סמיגול וסולומון) מוצא אותם במקרה (סולומון אמנם חיפש יהלומים, אבל לא את היהלום הזה), ומוציא אותו מתוך מים. מיד אחרי שהוא מוצא אותו, הוא נכנס למאבק אלים וקטלני עם אדם נוסף (החבר לדייג של סמיגול, מנהל העבודה במכרה) ויוצא ממנו בשלום יחסי.
שני הפריטים מכילים בתוכם כח חיצוני, מעולם אחר, כח שאיננו לחלוטין פיסי (כלומר, לא נובע מתכונותיו הפיסיות של החפץ). בשר הטבעות הכח הוא "חיצוני, מעולם אחר" במלוא מובן המילה: הוא חפץ קסום, ומסוגל להעניק למשתמש בו אי-נראות. גם כח היהלום הוא חיצוני – אפשר לסחור את היהלום עבור סכום גדול מאד של כסף, בכמה וכמה מידות מעל לכסף שמסתובב לרוב באפריקה. כוחו הוא חיצוני במובן הזה שהכח שלו – המחיר והכסף שהוא יכול להביא – מקורו לא במציאות של מדינת סיירה לאונה בה מתרחש הסיפור, אלא במערב. בנוסף לזה, הכוח של הפריטים יכול לשמש ומשמש את האוחזים בהם את הכח לחמוק ולברוח מן המציאות – הטבעת יכולה להעלים את העונד אותה, ומכירת היהלום יכולה לאפשר למוכר אותה לצאת לעולמים מהמציאות הארורה של מלחמת האזרחים בסיירה לאונה ולמקום אחר – מה שה"שכיר חרב" דניאל ארצ'ר ניסה להשיג, ומה שסולומון השיג בסופו של סיפור.
החמדנות והצורך לאחוז בפריטים האלה מסכנת את האוחזים בהם, שכן יש את מי שירדוף אחריהם. אחרי פרודו והטבעת רודפים הנאזגולים, ואם אני זוכר נכון אפילו הפלך נהרס תוך כדי החיפוש אחר הטבעת. דניאל ארצ'ר אומר לסולומון שאין לו מה לעשות עם היהלום, שהוא חייב מתווך, ושיהלום שכזה גם ככה יתגלה בסופו של דבר ולא ניתן להסתירו. מנהיג המהפכנים תר אחר היהלום, כמו גם ארצ'ר והקולונל שלו, שמשמיד מחנה כרייה שלם רק בשביל להשיג את היהלום. (אגב, עוד דמיון מעניין – האנטגוניסטים שרודפים ומנסים להשיג את הטבעת – סאורון ואותו מנהיג המפכה, שניהם בעלי עין אחת בלבד).
גם הטבעת וגם היהלום (כאן יש לסייג ולומר "יהלומים"), למרות מימדיהם הקטנים, הם בעלי כוחות במימדים של סדרי עולם, ומכוללים מלחמה וכאוס במקום בו הם נמצאים. הטבעת קשורה ישירות למלחמה שמתכוללת בכל הארץ התיכונה, כפי שהיהלומים גורמים למלחמת אזרחים במדינה ובמדינות שכנות.
בשני המקרים ישנו גם שיעבוד של עם על ידי עצמו – בשר הטבעות זה קורה עם האורקים, ביהלום דמים זה קורה עם השחורים.
כמו כן, כליון שני הפריטים האלו קורה כאשר הם מגיעים לעולם\מישור ממנו הכח שלהם שאוב – כיוון שכח הטבעת הוא על-טבעי, הטבעת עוזבת את הטבע (או: מושמדת). כח היהלום בא מהמערב (באמצעות ערכו הכספי) והוא מתכלה כאשר הוא מגיע לעולם המערבי.
כמובן שישנם גם הבדלים בין השניים. ראשית, בעוד שהטבעת היא אחת (למעשה ישנם עוד טבעות, אבל היא בכל זאת פריט יחידני והטבעת הספציפית עליה מדובר היא "הטבעת האחת"), היהלום הוא אחד מיני רבים (אשר הכמות שלהם היא שמביאה את כל ההרס למדינה), ומה שמקנה לאותו יהלום את מעמדו המיוחד הוא גודלו.
בנוסף לזה, היהלום הוא תוצר טבעי של הטבע, בניגוד לטבעת אשר חושלה על ידי יצורים חושבים. אבל, כוחו וחשיבותו של היהלום כן נוצר על ידי יצורים חושבים – הרי אותו יהלום הוא "סתם" חתיכת אבן קשה אם לא נותנים לו ערך נוסף בגלל נדירותו או יופיו (אשר הוא מושג שלא מתקיים באופן ממשי, אלא בעיני המתבונן), וזה בניגוד לטבעת אשר טמונים בה עצמה כוחותיה, בין אם יצורים אחרים יעריכו אותה ובין אם לאו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: