ריקוד והצגה בעידן המידע (או: מטפורה קוגנטיבית בין העולם הוירטואלי והאמיתי)

וידאו שנתקלתי בו במקרה היום ביוטיוב [להלן] גרם לי לתהות; אינני מכיר את סצינת המועדונים והריקודים למינהם, ואולי חלק מכם מכירים את הג'אמפסטייל. מבחינה וויזואלית הוידאו העלה בראשי כמעט מיד תמונה מוכרת מימים ימימה. זה הזכיר לי את ימי הראגנרוק אונליין שלי, שהוא 'משחק תפקידים אונלייני מרובה משתתפים'. איך פעילות כה חברתית העלתה בראשי זיכרון של משהו כה סוציופאתי כמו משחק אונלייני?

אגב, למי שהוידאו משום מה לא עולה, או שאין לו סבלנות, או כל סיבה אחרת שהוא זקוק לתמלול מהיר של הוידאו: בוידאו מוצגת התכנסות ("ג'אמפ מיטינג נאמבר 2") במרחב ציבורי בברלין של קבוצה גדולה של אנשים, בעיקר נערים ובוגרים צעירים, לבושים בחולצות אחידות (של האתר שלהם?) אשר החלו עוסקים בריקוד קצבי, ביחידים, בזוגות, בקבוצות, וכסגנון של תנועה בתוך העיר.

המקום שהיה הכי גדוש ופעיל בדרך קבע בראגנרוק, ובבוודאי גם בכל מתאמ"מ (סלחו לי על הר"ת) אחר, היה כיכר העיר המרכזית. אנשים היו מגיעים לשם למכור את מרכולתם, זו אשר יצרו לבד או הרימו מחיות, מפלצות וקורבנות אחרים אשר קטלו לשם כמה נקודות ניסיון, לקנות פריטים חשובים, לחפש שותפים לחבורה (אשר מטרתה, כן כן, לקטול ולשדוד מפלצות*), למצוא איזה קווסט, אבל בעיקר כדי לעסוק בסוציאליזציה. פשוט כדי לפטפט עם דמויות\שחקנים אחרים אשר משחקים על אותו השרת.

"כיכר העיר" בתור קונספט, השתנה דראסטית מימים ימימה, בהם אנשים היו נפגשים במרכז העיר כדי לסחור בשוק, או כדי לפגוש אנשים. יש לזה כמובן הרבה סיבות – התרחבות ההתיישבויות של בני-האדם (מהכפר בו כולם מכירים את כולם לעיר המנוכרת והמתנכרת), שינוי בדרכי תחבורה, בדרכי סחר וכו'. במשחקים אונליינים בהם לדמויות אין מה לעשות לשבת להשאר בבית (לרוב בעצם אין להם בכלל בית), הן נפגשות בכיכר העיר.

לי נראה שבאופן מסויים קונפסט כיכר העיר שבמשחקים אונליינים (שדומה לקונפסט "כיכר העיר הישן") נלקח ויושם ב"עולם האמיתי". אפשר כמובן לשאול האם ישנו קשר בין סצינת הריקודים לבין סצינת המתאמ"מ. ניתן להניח שאותם אנשים שיוצאים לרקוד במועדונים (הסביבה הטבעית של הריקוד באופן קלאסי) לא יושבים בבית שעות על משחקי מחשב, כפי שאותם אנשים שחיים מול המחשב לא יוצאים לרקוד במרכז העיר.

אבל אני כן חושב שיש לאינטרנט השפעה ישירה על כך. ספציפית אני חושב שמשפיעה הופעת הרשתות החברתיות כגון מייספייס, אתרים כמו יוטיוב, ובעצם כל הקונספט של ווב 2.0 אשר מעודד סוג של אקהיביזם אינטרנטי. קודם כל אפשר לראות זאת מכך שהם קבוצה אשר סובבת סביב אתר אינטרנט. ייתכן שהקבוצה קמה לפני האתר, ולא להפך, אבל בסופו של דבר המוצר שלהם (כלומר, סרטים\תמונות) מועלה לאתר אינטרנט, ומלבד להיות נוכח לידם כשהם רוקדים, אין דרך אחרת להחשף אליהם. מרביתם לובשים את חולצות האתר שלהם. (סממן חיצוני לשייכות לקבוצה, כמו בקלאנים?)

בניגוד לתופעה הרגילה של ריקוד, בה אדם רוקד בשביל עצמו, לשם הנאה, או רוקד עם בן-זוג כפעולה חברתית או כתקשורת, או כסוג של תקשורת\התחברות אל אדם זר ברחבת הריקודים, כאן הריקוד מופנה החוצה: התקשורת היא לא בין הרוקדים, אלא בין הרוקדים לבין צופים חיצוניים (שלא רוקדים): כלומר, אנשים בכיכר ואנשים בבית שצופים בוידאו. ברור שהם נהנים מהפעולה עצמה, אבל ביסודה יש הצגה. מעבר לעובדה שהם בחרו להפגש ברחבה ציבורית, ניתן לראות זאת בריקוד עצמו. בקבוצה הם רוקדים במערך שבו הם לא מופנים אחד אל השני, אלא במערך פרונטאלי. אפשר לראות זאת בווידאו בסביבות 2:00 ו4:08 (ואם אתם שואלים אותי, זה נראה בדיוק כמו תמונה קבוצתית מראגנרוק), או בתחילת הוידאו (0:45) של המפגש הראשון. המצלמה שם היא לא מתעדת. המצלמה לא בשבילם, הם שם בשביל המצלמה.

עוד דמיון בין אותה תופעת ריקוד ומתאמ"מ הוא ב"נסתרות הצופים". כאשר אדם רוקד, הוא הופך להיות "אובייקט נצפה". אם ישנה הנאה אסתטית מהריקוד, הרי שהרוקד לא נהנה ממנה. באופן דומה, גם דמות במשחק אינטרנטי היא "אובייקט נצפה" ואיננה עושה פעולות בשביל עצמה – מי שמפעיל אותה הוא הצופה בפעולות. כלומר יש הפרדה בין האובייקט הנצפה, הדמות, לבין הפועל והצופה, השחקן מאחוריה. אבל באותו עולם ווירטואלי ישנם עוד דמויות, אשר משמשות עיניים של שחקנים אחרים. כל השחקנים מסוגלים לצפות בדמויות המשחק, ולשלוט על אחת. אבל בניגוד לרחבת הריקודים, בה הרוקד גם צופה בצופים שלו (אשר נוכחים במקום ריקודו, אחרת הם לא היו "צופים"), הדמות, וגם השחקן מאחוריה, אינם יכולים לראות את השחקנים האחרים, כלומר את הצופים האחרים. כולם "מציגים" אובייקט (הדמות שלהם) וגם צופים בו, אבל הם אינם מסוגלים לראות את התגובה האנושית אל אותה הצגה, אלא אך ורק דרך פעולות של הדמויות האחרות, אשר הן רק חלק מההצגה. באופן דומה, החבורה מהסרטון איננה מסוגלת לראות את הקהל שלה, אשר נמצא מאחורי מחשבים אשר מחוברים ליוטיוב.

עוד דמיון, אבל טכני בלבד: הריקוד עצמו מזכיר איכשהו תנועות של ריקודים ממתאמ"מ. התנועות מאד חדות, ברורות, כמעט נוקשות, חוזרות על עצמן… כאילו היו טמפלייט של ריקוד ממשחק. צורה מובנית בריקודים זה עניין ישן מאד, אבל פה ייתכן שזה בא ממקום אחר. אבל רוב הסיכויים שזה רק אני ;)

אגב, אם אין לכם סבלנות לצפות בקליפ כולו, תצפו רק בחלק קטן שמתחיל בסביבות 5:38 – כדי לראות את הקונטרסט שבין אנשים חופשיים ברוח לבין אנשים כבולים (בפחדיהם וכו').

ובלי קשר, אני חושב שהשאפל לוקח כאן:

*אני לא מזלזל, חס וחלילה, בסוגי המשחקים האלה. יכולה להיות מאחורי הכל עלילה מצויינת!
(טוב, האמת שספציפית במתאמ"מ לא.)
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: