על עשיית מוסר וחכמה ~ ב'

ביקורת על תורתו של מיל

ישנה בעיתיות בתורתו של מיל אשר נחשפת במילותיו "בין שתי הנאות, אם יש אחת אשר לה כל או כמעט כל מי שהתנסה בשתיהן נותן העדפה מוחלטת, ללא תלות בהתחייבות מוסרית להעדיף אותה, זאת ההנאה הרצויה יותר", כלומר, ה"איכותית" יותר. הבעיה נמצאת ב"כמעט כל". כלומר, ברור מדבריו, וגם אילו לא היה עושה הבחנה זאת היינו מעלים זאת על דעתנו, כי ישנם אנשים בעלי העדפות שונות בעניין הנאות מסויימות, גם כאשר כל אותם אנשים מכירים טוב את אותם ההנאות. הבעיתיות כאן נובעת מכך שאין "איכות" אבסולוטית של הנאה, ולכן ישנה גם בעיה לעשות שימוש באותו ערך של "איכות" הדבוק להנאה מסוג מסויים בהכרעת איזו בחירה היא המוסרית יותר. בעוד שבקלות אנו יכולים למדוד ולהעריך משך של הנאה בזמן, וכך להעדיף את האושר הארוך יותר על הקצר בשיקולינו התועלתיים, יהיה זה מעט קשה יותר להעריך את ה"איכות". כמובן, ניתן לפתור סוגייה זאת על ידי קביעה כי אין האיכות ערך אובייקטיבי אלא סובייקטיבי, ולכן משתנה בין אדם לאדם. אך בכל זאת אני רואה לנכון לנסות להסביר מעין הבדלים אלו בהעדפה צומחים.

קודם כל, הנאה וסבל הם חוויות, ולכן יוצא מכאן שהן בהכרח סובייקטיביות. אין האדם נבדל מעולם החומר; סידור מסויים של חומר, מורכב ביותר, הוא שמאפשר לו לחוש ולחוות. אבן איננה יכולה להנות מיום סתוי נעים, או ממוסיקה. אדם, שסידור החומר שלו שונה מזה של האבן, כן יכול להנות מדברים אלו. באופן דומה, כפי שהאבן שונה מהאדם, אדם אחר יהיה שונה מאותו אדם ראשון גם כן. אמנם לא באותה מידה, אבל ייתכן ובמידה מספקת כדי שיחווה ניסיונות דומים בצורה שונה. אפשר בלב שקט להכניס כאן את המונח פיסיולוגיה, ולטעון כי בני-אדם שונים במבנה הפיסיולוגי שלהם במידה כזו או אחרת, מה שמוביל לשוני בחוויתם ארועים דומים, ומכאן שהשוני בחוויה טבוע בהם (אלא אם משהו במבנם משתנה). דוגמאות בולטות לכך יהיו, למשל, חווית אדם טיפוסי בעת שהולך לקולנוע, לעומת זו של העיוור. ברור שחוויתם שונה בתכלית, וניתן לנחש שהעיוור יעריך חוויה זו הרבה פחות. דוגמא קיצונית עוד יותר תהיה הליכה למוזאון לאמנות. ניתן לומר כי אין זה שהעיוור חווה אחרת את השהייה במוזאון, אלא אין הוא חווה אותה כלל. אין הוא חווה את הצפייה בציורים. אבל זה יהיה לא מדויק. אמנם אין הוא רואה, העיוור, את הציורים, אבל הוא כן חווה את ההליכה למוזאון. בצפייה בסרט הוא כן קולט את הקולות והמוסיקה, אף על פי שאין הוא רואה את התמונות. טענה אחרת שניתן להביא היא כי חווית הן מורכבות; לכל חוויה יש מספר רכיבים – "חוויות קטנות" שמרכיבות אותה, ובני-אדם שונים שואבים רכיבים שונים מאותו סלט חוויתי של אירוע מסויים. אבל אין תיאור זה יניח את דעתנו, שכן לעולם בני-אדם יבחרו בין מספר חוויות מורכבות ולא בין מרכיביהם. כמו כן, לא תמיד אנו מודעים לכל הרכיבים של החוויה שאנו חשים. אמנם לעיוור ברור שהוא מפספס חלק גדול מהחוויה של הסרט, אבל ייתכן ואדם כלשהו לא יהנה מהופעות במועדון מסויים ולא ידע להניח את אצבעו לסיבה לכך, כאשר זו נעוצה בכך שהמועדון תמיד דחוק בקהל, או אולי משהו בתאורה שמפריע לו, בלי שיהא מודע לכך.
דרך אחרת ליישב את הסובייקטיביות יהיה צמצום היישות שאנו קוראים לה "אדם". במקום לקרוא לגוף כולו "אדם", נקרא רק למוחו כך, ונגדיר, לשם דיון זה, את הגוף כחלק מהסביבה. דבר זה יאפשר לנו להתייחס לחוויות דומות כחוויות שונות, בלי לפרק אותם ל"רכיבים חוויתיים". ייתכן ונצטרך להרחיק לכת עוד טיפה, ולהגיד שבאופן מסויים, המוח הוא גם הסביבה של עצמו. בצורה כזאת אנו יכולים לראות כיצד חוויות דומות כביכול למעשה שונות לחלוטין, שכן מה שקורה מחוץ לגוף הוא רק שלב אחד בשרשרת הסיבתית. דבר זה דומה לחוויה השונה של שני אנשים המגרדים כרטיס מזל, כאשר אחד מהם זוכה והשני לא. חוויות יכולות להיות דומות, אבל בגלל מבנה פיסיולוגי שונה של הגופים של בני-אדם שונים, גורם זהה מבחוץ מוביל ל"אירוע" שונה ברמה הגופנית, ולכן מבחינה מסויימת החוויה, בסופו של דבר, אחרת לגמרי; לא "חלקית" אלא פשוט אחרת. ניתן לטעון שזו פשוט דרך מתוחכמת יותר להגיד אותו דבר, שחוויות הן מורכבות, שכן אצל העיוור בקולנוע, אם לחזור אליו, האוזן כן מובילה ברמה העצבית לחוויה זהה או כמעט זהה כמו של האוזן של האדם הרואה, והעין לא עושה זאת, כלומר ששוב זה רק עניין של חלקיות החוויה. אבל למעשה מודל זה פתר לנו שתי בעיות שהיו לנו קודם. זה לא נכון להגיד שהעיוור רק חווה חוויה חלקית, שכן הוא פשוט חווה אותה אחרת. בני-אדם לא חווים אירועים על חלקיהם, אלא בבת-אחת, בלי לפרק לגורמים. כאשר אדם צופה בסרט, אין הוא רק מקשיב לחוד ורואה לחוד; יש אינטראקציה בין שני החושים, יש ביניהם קורלציה. אין האדם הרגיל בסרט חווה ביחד את מה שהעיוור והחרש חווים לחוד, אלא הוא חווה משהו גדול יותר, שלם יותר. מנגד, החרש אשר מסתמך רק על ראייתו נותן לה מקום נכבד יותר מזה שנותן לה השומע, ולכן חווה את ראייתו אחרת. כמו כן, דבר נוסף אשר מודל זה מסביר שהסבר ה"חוויות המורכבות" לא, הוא הבדל החוויה בין אדם שרואה סרט לראשונה, לבין אדם שצופה בסרט בפעם השנייה, או השלישית. כיוון שזה אותו סרט עצמו, הרי שאין הבדל ברכיבים, ובכל זאת חוויתם שונה. המודל האחרון יסביר זאת בכך שהצפייה הראשונה בסרט שינתה את המוח, דרך זיכרון, כלומר שה"סביבה" השתנתה, ולכן החוויה שונה.
עם מודל זה צמצמנו למעשה את החוויות לפעילות מוחית. ערטלנו את החוויות האנושיות מתוכנן, ונשארנו רק עם חוויות כמעט-מופשטות מסוג של תנועת דופמינים ואנדורפינים ורכיבים כימיים וחשמליים אחרים במוח, מודל כמעט מתמטי שקורא לחווית "איכותית" יותר במידה שהיא משחררת יותר סוכנים מוחיים "חיוביים" מחוויה אחרת. גם כאן, בדומה להסבר של "חוויות מורכבות" יש בעיה לאדם הממוצע לבחון את החוויות (כלומר, את הפעילות המוחית), אבל בניגוד אליו יש לפחות עדות אמפירית לשוני החוויתי – אותם סוכנים מוחיים.

הבה נניח זאת לרגע בצד, ונקח זווית רחבה יותר על הנושא. ננסה לעמוד על ההבדלים בבחירה (בין שתי הנאות על ידי אנשים "מנוסים") הנובעים לא מההנאה עצמה, אלא מההקשרים בה היא נמצאת. כלומר, ננסה לענות על השאלה מהי "התנסות", או איך ניתן להכיר הנאה מסויימת, והאם יכולים להיות הבדלים באיך שאנשים מכירים חוויות זהות או דומות הנקראות בשם זהה. כאן נתעסק בעצם ב"ידיעה" של טיב ההנאות, מה שיתקשר לנושא הקודם.
אנשים שחווים אירועים זהים בצורה שונה, גם יזכרו את אותם אירועים בצורה שונה, כלומר שהרעיון שיבנה במוחם של פעילות מסויימת לא יהיה זהה. זה כמובן יכול להוביל לשוני בהעדפות; אדם שנהנה מפעילות מסויימת יותר מאדם אחר, יטה להעדיף אותה יותר. השוני יכול לנבוע לאו דווקא משוני באדם עצמו (כלומר, החווה) אלא משוני בחוויה עצמה הנגרם עקב מקריות. בניגוד לדיון הקודם שעסק באנשים שונים הנוכחים באירוע זהה, כאן אנו מתעסקים בוואריאציות של אותו אירוע, אותה פעילות, ומבחינתו לצורך הדוגמא האנשים זהים. כשאני אומר "וואריאציות" אני מתכוון לשלל החוויות שיכולה פעילות אחת, שנקראת בשם מסויים, להציע. הבה נבחן את הדוגמא הבאה: ילד א' וילד ב' שניהם יוצאים בפעם הראשונה לשוט בקאנו. שניהם נהנים, אך ילד ב' במהלך הפעילות מתהפך עם סירתו וכמעט טובע. שבוע לאחר מכן ילד א' נלהב מהרעיון לצאת שוב לשיט, בעוד שילד ב' מעדיף לחזור אל עיסוקיו הישנים והיבשים. ייתכן שלאחר מספר שיוטים קורה גם לילד א' אותו דבר, אבל כיוון ויש מאחוריו יותר שיוטים "מוצלחים" הוא לא נותן לעניין להשפיע יותר מדי על יחסו כלפי התחביב, וגם אם נבהל תחילה, חוזר לשוט תוך זמן קצר. שני הילדים חוו את מלוא החוויה – שניהם שטו בקאנו ושניהם גם התהפכו עם קאנו. אבל העדפה שלהם שונה. ילד א' (בעל שיט הבכורה המוצלח), למשל, מעדיף לצאת לשיט מאשר לצאת לפיקניק, בעוד שילד ב' מעדיף את הפיקניק. כלומר, ערך ה"איכות" נחלק כאן. אבל אל עלינו לשכוח כי נאמר "אם יש אחת אשר לה כל או כמעט כל מי שהתנסה בשתיהן נותן העדפה מוחלטת", יש עניין של "הרוב קובע". אמנם תחילה ציינתי זאת כבעיה, אבל כאן זה דווקא מיישב אותה. אותו "רוב קובע" מאפשר לצמצם את השפעת המקריות על ערך האיכות של חוויה. כך, הנאות מסוכנות פחות יהיו איכותיות יותר, שכן מלבד מקרים נדירים אין הם מסבים נזק יוצא מן הכלל, בעוד שהנאות מסוכנות יותר, כגון ספורט אתגרי, בהן יש יותר פציעות או התקלויות לא נעימות "בפעם הראשונה" אולי יהיו איכותיות פחות (אם כי במקרים אלו נראה שדווקא ה"סכנה" מהווה חלק מההנאה מהפעילות). עוד דבר שיכול להיות זה שלאדם יהיה כשרון לפעילות מסויימת, למשל טניס, מה שיוביל אותו לחוות את המשחק אחרת מאנשים אחרים. הוא, בניגוד לאנשים לא-יוצלחים בטניס, כנראה יהנה הרבה יותר מן המשחק, ומבחינתו חוויה זו תהיה איכותית יותר. אבל שוב, כיוון שכשרונו הוא יוצא דופן, הכרעתו בטלה מול חריצת הרוב (המוכשר פחות).
עתה נבחן דוגמא מסוג שונה. גם בדוגמא זו קיימת "מקריות", אבל במובן אחר; מקריות לא במובן של "מזל", אלא מקריות הנובעת מאותן וואריאציות שונות של חוויה אחת, או מאיחוד של חוויות שונות בעלות מכנה משותף תחת שם אחד. למשל, שני אנשים נחלקים בדעותיהם; אחד מעדיף לקרוא ספרים מאשר לראות סרטים, והשני מעדיף לראות סרטים על פני קריאת ספרים. בדומה לילד הטובע, ניתן להגיד שייתכן והראשון ראה רק סרטים רעים, ואולי נתקל בהרבה ספרים מצויינים, בעוד שהשני נתקל בסרטים טובים אבל בספרים גרועים. במקום אפשר להגיד גם משהו אחר, שהחילוקי דעות הם רק לכאורה, רק עניין של כותרת. שניהם מכירים את שתי החוויות, אבל בצורות שונות. הראשון מעדיף ספרי אימה על פני סרטי אקשן, בעוד שהשני מעדיף סרטים זרים על פני ספרות הרפתקאות. כאשר זה מנוסח ככה, נראה כי לא קיים קונפליקט באמת, שכן הגדרת החוויות שלהם לא חופפת. אפשר גם לפתור את זה בדרך הפוכה; ניתן לומר ששניהם אוהבים שמספרים להם סיפור (אם דרך ספר ואם דרך סרט) ומעדיפים זאת על פני הליכה לים למשל (אם כי יתכן אדם שלישי שבכלליות מעדיף הליכה לים על פני פעילויות אלו) – כלומר, על-פיהם, "צריכת נרטיבים" היא פעילות, הנאה, איכותית יותר מאשר הליכה לים. אבל בכל זאת, לעתים יש לבחור בין סרט או ספר, כך שלא יעזור לאגד אותם יחד, ולעתים החוויות כן חופפות ובכל זאת יש חילוקי דעות בעניין של איזו הנאה טובה יותר. נחזור אל כך בהמשך.
וואריאציה נוספת לחילוקי דעות בעניין איכות הנאה נעה בין עניין הפיסיולוגיה לעניין השני, של התנסות שונה של חוויה דומה, אם כי היא דומה יותר לשני. ייתכן ולארוע מסויים בחייו של אדם, בין אם זו טראומה או מקרה בעל משמעות חזקה עבורו, תהיה השפעה כזו עליו שתשפיע על העדפותיו בקשר לפעילויות מסויימות. זה מזכיר את החוויה הלא נעימה של הילד הטובע, אבל ישנם מספר הבדלים בין הדוגמא של הילד לבין מה שאני רוצה להציג עתה – השפעה פסיכולוגית עמוקה על האדם הנובעת מאירוע בעבר. קודם כל, ההבדל יכול להיות בכך שהתנסות בחוויה אחת תשפיע על העדפה של חוויה אחרת. לילד הייתה חוויה לא נעימה בתחום השיט בקאנו אשר הובילה אותו להעדיף פעילות זו פחות, אבל ייתכן גם שלאדם יקרה דבר-מה מזעזע וטראומטי אשר יוביל אותו להעדיף פחות חוויה מסוג שונה, רק בגלל קשר אסוציאטיבי (למשל, אדם שקרה לו משהו נורא על חוף הים אשר בעקבות כך ימנע ללכת לשחות בים, ואולי לשחות כלל). כמו כן, ייתכן והאירוע אשר גורם לאדם להעדיף פחות הנאה כלשהי נמצא אצלו בתת-מודע, כך שאיננו מודע אפילו לשקלול בחירתו, בניגוד לילד שזוכר את התהפכותו בשבוע לפני ושבעקבות כך הפעילות איננה מוצאת חן בעיניו.

מלבד כל אלה, יש לבצע הבחנה נוספת. מעשיו של האדם אינם מרחפים בוואקום; כל פעולה שלו נתונה בהקשר מסויים. יש לשים לב שהעדפה של הנאה אחת על אחרת איננה אבסולוטית, כלומר שהעדפה יכולה להשתנות בתלות המצב. למשל, אדם יכול להעדיף לקרוא בבוקר, אבל לראות טלוויזיה בערב. ייתכן ומשחק דמקה הינו הנאה איכותית יותר מאכילה, אבל כאשר אדם נמצא ברעב הוא יעדיף לאכול. כמו כן, לאדם יש שינויי מצב-רוח, וייתכן והעדפותיו ינועו יחד עם שינויים אלה; אדם כלשהו יעדיף לשחק כדורגל עם חבריו כאשר הוא שמח, אבל יעדיף לקרוא שירה כאשר עצוב, למשל. מבחינתו אין הכדורגל עדיף על שירה, או להפך (אולי דווקא יסנרג את הכדורגל כי הוא מעדיף להיות שמח מאשר עצוב, אבל הרי שבמצבים מסויימים הוא כן מעדיף את הפעילות האחרת) אלא זה תלוי מצב-רוח. אפשר לקחת דוגמא קיצונית אף יותר של אדם החי בצפון פינלנד הקרירה והחשוכה ומעדיף באופן כללי להשאר בבית, וכאשר עבר לפתע לגור בארץ טרופית החל מדי יום לטייל בחוץ. שוב יש כאן גם עניין של חוויה שונה (לטייל באקלים א' מול לטייל באקלים ב') אבל בכל זאת הטיול נשאר טיול.
כמו כן, צריך להיות ברור שבמערכת המוסר שלנו פעילויות לפעמים עדיפות לא בגלל ההנאה אשר גלומה בהן עצמן, אלא בהנאה שהן יגרמו לה בעתיד, או הסבל שהן ימנעו. דבר זה יכול להוביל להעדפה של פעילות מסויימת על פי שיקולים אלו. אדם יכול להנות מהתנדבות במוסד לילדים מפגרים, אבל להנות יותר מיציאה חברותית לפאב, אבל בכל זאת תמיד, כאשר זה מתאפשר, יעדיף את פעילות ההתנדבות מאשר האחרת. מעבר לכך, כפי שגם מיל ציין, יכול להיווצר אצל אדם קשר חזק בין אושרם של אחרים לבין אושרו שלו, לכן אדם שכזה יוכל להעדיף סוג אחד של פעילות כאשר המצב מאפשר לו להעניק אושר לאחרים, ויעדיף פעילות אחרת כאשר לא. כלומר, הוא לא מעדיף את הפעילות מהסוג הראשון באופן מוחלט, אלא רק במצבים בהם היא מועילה יותר לאחרים מאשר פעילות אחרת.

סיבה נוספת שיכולה להוביל לחילוקי דעות בעניין איזו הנאה עדיפה מתקשרת ישירות אל הרעיון של ידע. ישנם סוגי פעילויות שמצריכות ידע או ניסיון מוקדם. למשל, ספר שיש בו התייחסויות לספרות קלסית ידרוש הכרה בזו כדי להנות ממלוא מה שהוא מציע. ייתכן וכדי להבין ולהנות מסרט העוסק בנושא כלשהו, יש לחוות חוויה מסויימת אשר תיצור הזדהות הכרחית. מעבר לידע, יש גם עניין של התרגלות, התרגלות לזרם. כדי להנות מאמנות מסויימת, ייתכן וצריך להתרגל לזרם שלה. לאדם המערבי מוסיקה אשר אינה מבוססת על הסולמות שהוא מכיר, למשל מוסיקה מזרחית, תשמע לו מוזר, אך ייתכן שלאחר מספר שמיעות הוא יתרגל אליהם ויהנה ממנה. הדבר בולט בעיקר בתנועה של זרמים לאורך ההיסטוריה; ברור שלא משהו באדם עצמו השתנה לאורך השנים, אין הוא "התפתח", אלא התרגל – האקספרסיוניזם של וואן גוך לא הוערך כלל בזמנו, בעוד שכיום אין הדבר כך. גיטרה חשמלית הייתה כלי נגינה לא רציני בעת השקתה (מול הגיטרה האקוסטית או הקלסית), וכיום היא כלי נגינה כמעט באנלי (דבר זה מתקשר גם לנושא אחר, שאגע בו תכף). כאן אפשר לנסות להרחיב את מושג ה"הכרה" של הנאה מסויימת; הכרה תהיה לגיטימית לחריצה בין שני הנאות רק כאשר היא כוללת בתוכה לא רק את חווית ההנאות עצמם, אלא גם את כל הרקע הדרוש, או לפחות הכרה של השפה המשומשת בסוג החוויה הזו – לדוגמא, הכרת המבנה הבסיסי של בלוז כדי להבין את השינויים במבנה של שיר בלוז מסויים. הגדרה זו יוצרת בעיה מצורת השאלה "מה הוא הרקע הדרוש (לחוויה מסויימת..)?" ואם שאלה זו הייתה נענת, ניתן היה אף לשאול, האם יש זרם (מוסיקלי, אמנותי, ספרותי..) איכותי יותר מהאחרים? זה שאילו ניתן היה 'להכיר' לאנשים את כל הזרמים הקיימים (אם זה בכלל אפשרי תיאורתית, לא רק מעשית) כולם היו בוחרים בו? אם כי נראה שאילו היו מכירים לאדם את כל הזרמים, באופן כלשהו כל אלו היו הופכים בראשו לזרם אחד, כאשר לחלק מהזרמים יש יותר השפעה ולאחרים פחות, וכל יצירת אמנות הייתה נבחנת כשלעצמה, ולא כחלק מזרם אמנותי מסויים (מה שהיה אפשרי קודם ולא עתה, כיוון וביטלנו במובן מסויים את הזרמים) – ואז נבחנת רק על ידי התוכן שהיא מעבירה, או המצב, ההקשר או מצב הרוח בה היא נצרכת.
למרות כל הסיבות המצויינות להעיל, אנו מרגישים בכל זאת שלעתים בני-אדם מעדיפים פעילות אחת על פני אחרת "בלי שום סיבה". לזרמים ישנה השפעה נוספת – מעבר להרגל הפסיכולוגי והקוגנטיבי של אדם כלפי סוג מסויים של פעילות, ישנו גם הרגל חברתי. ישנם הנאות ופעילויות שונות הנחשבות יותר בתקופות ומקומות שונים. "טרנדים" מובילים להעדפה של פעילות מסויימת על פני אחרות, לא בגלל אחת הסיבות שציינו עד עתה, אלא עקב התנועה החברתית המובילה העדפה זו. העדפה של דבר אחד על פני אחר מנומקת מטעמים של "אופנה" – דבר שמבחינה אינדיווידואלית אונטולוגית שווה ערך ל"סתם ככה" (אבל רק מבחינה אינדיווידואלית, שכן "אופנה" היא כן דבר ממשי, ולקבלה ולדחייה של האופנה השלטת יש השפעות על היחסים עם הסביבה, ולכן גם ערך מוסרי כלשהו מבחינה תועלתית). מעבר לטרנדים, פעילויות מסוג מסויים יכולות לנבוע מהשתייכות לתנועה חברתית מסויים. למשל, אדם "היפי", כלומר אדם שמקבל על עצמו דעות והשקפת עולם מסויימת (פציפיזם, אהבה חופשית וכולי), יעדיף גם דברים מסויימים, כגון מוסיקת רוק על פני אחרות או לבישת פונצ'ו ומכנסיים מתרחבים, לא כי הם נובעים אחד מהשני (אין מוסיקת רוק, מבחינה מוסיקלית גרידא, נובעת או מקדמת שלום או אהבה חופשית) אלא כיוון ואותן העדפות מגדירות אותו כחלק מן הקבוצה. ניתן לומר שאותן העדפות הן סמליות, שכן אין לבישת הפונצ'ו עדיפה על לבישת כל בגד אחר, אבל היא כן מסמלת השתייכות לקבוצה מסויימת, בדומה לצבעים עזים אצל חרקים המסמלים כי הם ארסיים (גם כשהם לא). זה יכול להתבטא גם בהעדפתו שם אדם פעילות מסויימת, כאשר פעילות זו היא פעילות הפנאי המועדפת על חוג חבריו. אין הוא מעדיף לעסוק בה כיוון שחושב שהיא טובה יותר מאחרים (למעשה, ייתכן והוא מוקיר בהרבה פעילות אחרת) אלא כיוון וזו הפעילות המקובלת בסביבתו הקרובה.

לסיכום אומר שנראה בכל זאת כי הערך של "איכות" של חוויות הינו סובייקטיבי ולא "אובייקטיבי". וכשאני אומר זאת אני מתכוון לדבר מה ספציפי מאד; שכן, אם נאמר כי איכות (של חוויה) היא ערך אבסולוטי, כלומר שניתן לדרג פעילויות שונות מ"איכותי ביותר" ל"איכותי פחות" ושכל אדם יסכים עם אותו מדרג בתנאי שיכיר בכל אותן הפעילויות – אז עולות השאלות, מה היא הפעילות האיכותית ביותר? מה הוא הזרם המוסיקלי האיכותי ביותר? וגם אילו יכולנו לענות על שאלות אלו ודומות להן, הרי שהתנאים המשתנים, המצב החברתי המשתנה והעולם כולו בו נמצא האדם שגם משתנה, לא מאפשרים לטעון כי חוויה אחת איכותית יותר מאחרות, פשוט כי לא ניתן להפשיט את מעשי האדם מהחלל החברתי, תרבותי ופיסי בהם הם נעשים. לכן, בעת השקלול של "מה עדיף לעשות… " יש לקחת בחשבון כי הערך של "איכותיות" איננו קבוע אלא משתנה, הן בין אדם לאדם והן בזמן.
בקצרה הביא את הגורמים לאיכות סובייקטיבית אשר ציינתי עד עתה:
1. פיסיולוגיה (הייתי מעדיף לשמוע רדיו, אבל אני חרש)
2. ביולוגיה (הייתי מעדיף לצפות בהצגה, אבל אני רעב)
3. פסיכולוגיה (הייתי מעדיף לטוס במטוס, אבל יש לי פחד גבהים)
4. מצב רוח (הייתי מעדיף לראות טלוויזיה, אבל בא לי לקרוא)
5. ידע מוקדם (הייתי מעדיף לנגן בפסנתר, אבל אינני יודע לנגן)
6. הקשר חברתי (הייתי מעדיף ללבוש חצאיות, אבל אתם יודעים. . )
7. מגבלות פיסיות (הייתי מעדיף לטייל (בשמש), אבל מעונן)
כמו כן, לעתים התוצאות (ארוכות הטווח) של פעילויות מסיומות נכנסות אוטומטית לשקלול של העדפתנו את אותה פעילות, אף על פי שהתוצאות ארוכות הטווח הן בעיקרן בתחום של התועלת, ולא של האיכות. כך שאנחנו יכולים להכניס שקלול זה כסעיף שמיני. (הייתי מעדיף לשתות לשוכרה, אבל מחר יכאב לי הראש).
אין גורמים אלה מהווים רשימה סופית, וחלקם חופפים זה לזה במקרים מסויימים. אין הם גם שווים זה לזה במעמד; פיסיולוגיה של אדם היא תמידית מבחינתו, אלא אם יבצע ניתוח, או נהפוכו יעבור תאונה מצערת. מגבלות פיסיות לא ניתן לשנות כלל (בזמן נתון) אבל כן ניתן להעניק ידע לאדם כדי שזה יתחיל להעדיף פעילות כלשהי לאחר הלמידה. גורמים פסיכולוגיים יכולים להיות חבויים, ולא נהיה מודעים אליהם, אבל טיפול או הארה פתאומית יכולים להפוך אותם לגלויים, ואולי גם לשנותם.

-==☆ ☆ ☆==-

על עשיית חכמה ומוסר

חלקים [א'] [ב'] [ג'] [ד']

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: