על עשיית מוסר וחכמה ~ א'

החלטתי לפרסם כאן את העבודת גמר שלי (כיתה י"ב) לכיתת פילוסופיה. הסיבה לכך היא בעיקר כי היה לי פחות זמן\+מוטיבציה לכתוב בשבועות האחרונים, אז לפרסם חומר ישן היה נראה פתרון הגיוני כדי לשמור על הבלוג הזה חי (זה פילר!). נדמה לי שכמה דעות שלי השתנו והתחדדו מאז (יוני 07), אך נראה לי שזה עדין יכול לשמש כחומר מעורר מחשבה. נדמה לי שזה ראוי לפרסום. כדי שזה יהיה קל יותר לעיכול, פירקתי את זה למספר חלקים שיפורסמו בהפרשים של שבוע. בכל אופן, קריאה נעימה.

-==☆ ☆ ☆==-

מבוא

לכאורה, לא קיים קשר הדוק בין ידע למוסר, בין חכמה לעשיית מעשים טובים. אנשים פשוטים יכולים לעשות טוב כאנשים משכילים, שכן אין צורך בידע נרחב כדי להיות נחמד וטוב לרעיך בני-האדם. נוכל לעלות ברוחנו את האיכר הכפרי הבור אשר לו ידע מועט מאד מעבר לענייניו החקלאיים, אך זה לא יראה לנו מוזר או יוצא דופן אם אותו איכר כאשר יראה ברחוב אדם במצוקה, יכניס אותו לביתו ויאכילו ואף יתן לו מיטה לישון בה. אנו מבינים כי מעשהו הטוב אינו נובע אלא מתוך אופיו הטוב. "לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם," כותב קאנט (1785), "שיוכל להחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד". קאנט מדגיש במסתו כי אך ורק הרצון הוא שיכול להיות טוב (או רע), שכן תכונות כגון "שכל, חריפות וכוח שופט" אמנם יכולות להועיל ולהיות טובות אצל האדם בעל רצון טוב, אבל גם יכולות להווה נשק קטלני אצל בעל רצון רע. כיוון שכך, פעולות מוערכות מוסרית אך ורק על פי אופי הכוונה שעומדת מאחוריהן, ולא על פי תוצאותיהן. פעולה תהיה טובה בין אם הינה מועילה ובין אם אינה, ואף אם היא מזיקה, כל עוד מאחוריה עומדת כוונה טובה. באופן דומה גם אם פעולה כלשהי תביא אושר לאנשים, כאשר הרצון שהניב אותה אינו טוב, הפעולה עצמה לא תחשב כטובה מוסרית, ואף רעה אם כזה הוא אותו רצון. אותו רעיון אף מגולם בשפתינו בפתגם "העיקר הכוונה" אשר מרמז שמעשה הוא טוב גם אם רצונותיו הטובים של העושה אותו לא התממשו כפי שרצה.
הייתי רוצה להראות, מנקודת מבט מוסרית אשר בוחנת לא את הכוונה אלא את התוצאה, את הקשר בין חכמה לבין עשייה מוסרית, או ליתר דיוק כיצד מכוון ידע את פעולותיו של האדם, ומדוע מכך על אדם שיש לו רצון טוב ושואף למוסריות ללמוד ולרכוש ידע באופן מתמיד. הייתי רוצה להדגיש כי אף על פי שמה שאני מבקש להציג נובע מתשתית מוסרית שונה מזו של קאנט (אף על פי שלא שונה לחלוטין, בסופו של דבר), כיוון שאין עבודתי טקסט תיאורי אלא כזה הטוען מה על אדם טוב לעשות כדי להיות טוב, היא תחול במידה שווה גם על בעל רצון טוב שמסכים עם דברי קאנט אך מתנגד לדברי מיל, עליהם אבסס את דברי. אני מאמין כי הייתי יכול באותה מידה לצאת מנקודת המוצא של קאנט, אך כיוון ואני רואה בתועלתיות של מיל כתורה מוסרית נכונה יותר, וכיוון ודברי יוצאים מדבריו של מיל בצורה קלה יותר, בחרתי לעשות זאת כך ולא אחרת.

תקציר פרקים

הפרקים תקציר התועלתנות של מיל וביקורת על תורתו של מיל יציגו את תורת התועלתנות של מיל בקצרה, ידגישו את ציוניו של מיל את החינוך והחכמה וידונו בנושאים רלוונטיים בעיתיים בתורתו. הפרק השלישי אידיאל יציג אידיאל של אדם אשר מודע לכל השלכות מעשיו ולכן יכול, אם ירצה בכך, לפעול באופן תועלתני לחלוטין. כמו כן, הוא יציג אידיאל של חברה אשר פועלת בשיתוף פעולה כדי להשיג את "מירב האושר למירב האנשים". הפרק חתירה אל האידיאל יציג כיצד ניתן להתקרב לאידיאל האדם ולאידיאל החברה אשר הוצגו על ידי פיתוח חכמה ו'מידות חברתיות'. הוא יציג גם את הבעיתיות בתהליך המעבר לאידיאל החברתי ויוצאי דופן מהכללים שהושמו קודם לכן.

תקציר התועלתנות של מיל

אם לסכם את משנתו של מיל מספרו "תועלתנות" למשפט אחד, הוא יהיה "פעולה הינה מוסרית במידה שבה היא מקדמת את האושר הכללי של בני-האדם", כאשר המילה "אושר" מגלמת בתוכה הנאה וחוסר כאב. באופן הפוך, פעולה היא רעה, במובן המוסרי, במידה שהיא מקדמת כאב ומונעת הנאה. מוסר זה נגזר מהדעה כי כל מעשיו של האדם נעשים או לשם ההנאה הגלומה במעשה עצמו, או כדי לקדם הנאה ולמנוע סבל עתידיים. המושג של הנאה וסבל כאן מתייחס לא רק לאלו של עושה הפעולה, אלא לאלו של כלל בני-האדם והיצורים החשים. כמו כן, התועלתנות מבחינה בין הנאות איכותיות יותר ופחות, ומתחשבת באיכות ולא רק בכמות ההנאה בכל מקרה של השוואה בין כמה בחירות אפשריות. רצייה של השאלה איזו מבין שתי הנאות איכותית יותר תתבצע אך ורק על ידי אדם שהתנסה ומכיר בטיב שתי ההנאות; אם הוא מעדיף הנאה אחת על פני השנייה, גם כאשר השגת ההנאה הראשונה כרוכה בקשיים מסויימים או משכה קצר יותר מזו של השנייה, ניתן לומר כי ההנאה הראשונה איכותית יותר מרעותה. כאשר יש חילוקי דעות בעניין איזו הנאה איכותית יותר בין אנשים המכירים את שתי ההנאות, ההנאה האיכותית יותר תהיה זו אשר רוב האנשים המנוסים יבחרו בה. עניין זה של דיפרנציאציה בין אנשים אודות הנאות מסוימות הינו בעייתי, ואני אגע בעניין בהמשך.
אני רוצה להדגיש כי אין התורה התועלתנית תורה נהנתנית. כפי שכבר צוין, היא מבחינה בין הנאות בעלות איכויות שונות, דבר הנותן מקום להנאות "נעלות" יותר מתאוות בשרים גרידא, כגון הנאה מאמנות, מחקירה פילוסופית, מטיול על חוף הים, משיחה טובה. כמו כן, כאמור, לא רק פעולות המניבות אושר מיידי הן מוסריות, אלא גם אלו אשר מבטיחות או מעודדות אושר עתידי, או אשר מונעות כאב עתידי. דברים אלה הם בגדר חזרה על מה שנאמר, אך בכל זאת אני רואה לנכון להדגיש עניינים אלו כנגד הדעה כי התורה התועלתנית הינה הדוניסטית. והכי חשוב בהקשר של תורת מוסר, האושר מתייחס לא רק לפועל, אלא לכלל האנשים. "מירב האושר למירב האנשים" גורסת התועלתנות.
יש לשים לב כי עניין הידע נכנס כבר בבסיס התורה התועלתנית; יש צורך בניסיון, בידע, כדי לחרוץ איזו הנאה עדיפה בין מספר הנאות. כלומר, בהינתן שתי הנאות שאחת איכותית יותר מהשנייה, ייתכן ואדם לא יכיר את האיכותית יותר או שיכיר אותה אך לא יכיר בטיבה, ויבחר בזו הפחות טובה. כלומר, בחירתו הנובעת מחוסר ידע מובילה לפחות אושר מזה אשר יכל להשיג, ולכן הינה תועלתית פחות ומכאן שגם מוסרית פחות. קשה לנו להתרגל לשימוש במונח "מוסר" כאשר מדובר בהנאות טובות יותר או פחות של אדם אחד, שכן אנו רואים במוסר כמתקשר בדרך-כלל לפעולות המשפיעות על בני-אדם אחרים וקשורות בפגיעה בהם או במניעת סבל מהם, או לפחות בהענקת אושר שלא היה קיים אצלם, ופחות או בכלל לא בהקשר של בחירת הנאה טובה פחות או יותר מהנאה אחרת. אף על פי שבדוגמאות המובהקות המוסר בולט יותר, לאור תורתנו המוסרית עלינו להתרגל לקרוא לכל בחירה המובילה לאושר גדול יותר מבחירה אחרת כמוסרית יותר, גם כאשר מדובר בהבדל "קטן" באושר. לכן, כבר כאן אנו יכולים להבחין כיצד ידע היה יכול להוביל לבחירה מוסרית יותר מזו הנעשה מתוך חוסר ידע.

מיל מציין את החינוך מספר פעמים בספרו. כטענה נגדית לטענה כי אושר איננו בר-השגה על ידי בני-אדם הוא טוען כי החינוך והסדר החברתי המקולקל הוא זה שמונע את השגת האושר על ידי כלל בני-האדם, ועל ידי תיקון אלו האושר יהיה נחלת כולם. מעבר לכך, הוא אומר כי בני-האדם יכולים על ידי מאמץ להכחיד את מירב בעיותיהם, שכן רבים מבעיותיהם נגרמים על ידיהם עצמם, ובעיות אחרות הן ברי-פיתרון; העוני, למשל, יכול להפתר על ידי סידור חברתי חכם יותר. חולי, אשר מעבר לפגיעתו באדם, פוגע ולוקח את קרוביו ויקירי ליבו, יכול להצטמצם על ידי חינוך גופני. התקדמות המדע יכולה אף יותר לעזור לאדם להלחם במגוון בעיות ולהנעים את חייו. מיל מציין כי כל אדם "מספיק אינטליגנטי ונדיב כדי לקחת חלק, כמה קטן ולא בולט שיהיה, במלאכה [כיבוש הסבל האנושי], ישאב הנאה אצילית מהמאבק עצמו אשר לא יסכים להיות בלעדיו אף עבור כל שוחד מצורת סיפוק אנוכי" – במשפט זה מיל מקשר בין תבונה ונדיבות לבין מוסר, ובין אושר אישי לאושר הכללי; כל אדם נבון ונדיב ישאב אושר לעצמו מהמאבק לאושר הכללי. הוא ממשיך ומציין את כוחו החזק של החינוך על הנפש האנושית, ואומר כי על החינוך לעשות שימוש בכח זה כדי ליצור בבני-אדם קשר אסוציאטיבי חזק בין אושרם שלהם לבין אושרם של אחרים, כך שלא רק שלא יוכלו לתאר לעצמם שהם יכולים לזכות באושר לעצמם בלבד, אלא שהדחף לקדם את האושר הכללי יהיה גלום במוטיבציה של כל מעשיהם ופעולותיהם. כלומר, הוא טוען, השאיפה לאושר הכללי יכולה להיות טבע בסיסי של האדם כפי שכיום (ואז) בגדול האדם מציית לחוק באופן טבעי, ולא מפקפק ומעלה ספקות מדי יום אם זה כדאי לו או לא.
לקריאה נוספת, אנא פנו אל ספרו של ג'ון סטוארט מיל, "התועלתנות".

-==☆ ☆ ☆==-

על עשיית חכמה ומוסר

חלקים [א'] [ב'] [ג'] [ד']

מודעות פרסומת

3 תגובות to “על עשיית מוסר וחכמה ~ א'”

  1. DNA Says:

    Hey
    First of all, how much did you get for this?

    Secondly, regarding the last paragraph, it is said that education should be used to promote the development of morality in kids (as I understand it). Isn’t that, by definition, a deprivation of the freedom that a person has? I mean, when educating people for a one and only cause, the result would be an “army” of clones who wish to do “good” (in the optimal case). As you mentioned, the definition of good by Mill is slippery and thus the way proposed sounds more like a reversed Hitler way (if to go to the extremes).
    And to add to that, education as a way of thought guidance (or control) brings by itself unhappiness. The individual asks himself where is he and where is his education. Who is HE without the education? When a person comes to the idea that all which was done by him, was designed by others (his teachers, parents or society) it brings him to probably the most unhappy state a man can be in- the feeling of vacuousness.

    More than that, the way takes it for granted that all people are ABLE to get to the same level of education and knowledge. That is clearly incorrect and might be assumed only by isolated people who idealize society.

  2. מרק Says:

    Greetings
    I don't remember actually, but I think I received a good mark.

    It seems that any education, which is not vocational in nature, is promoting a certain morality in kids. Moreover, any behavior being observed by children implys of certain rules or proper behavior. Children are restricted in nature; They usually do not choose where to live, where to study (or to have education), in what society to be born, and among what kind of people to stay. They are independant, so they are deprived of freedom whether they are educated actively or not.
    I suppose you got the "hitleresque" idea from me using adjectives and sentences like "the strong power of education" and "the education should use that power to create a strong association between their own hapiness and society's". I do not think that this idea should be taught directly. No, I even think that this idea should not be taught as is. I think that any person that lives in a peaceful environment that is driven by love and not by fear would sympathize with fellow human beings and creatures. And when I say "environment" it can be a soceity of any scale, not necessarily national. It can be at the family and friends level, it can be the soceity of people you work with, study with, it can be your town, your nation, it can be the whole human race. I suppose it depends what soceity has the greatest effect on one's point of view.
    And yes, any education that is conducted to control soceiy's next generation would bring unhappiness to society. Again, I think education should be natural and strive to impart the truth, the love of truth, and the pursuit of truth. And if it coducted with love and not fear, I think it will impart sympathy to fellow humans.
    It seems you got some idea of a perfect curriculum designed to make some perfect soceity of "clones", as you said, that care for each other, perfectly. Maybe I didn't made myself clear enough. There is no some kind of educational "level" that all should get to. There is only a direction, only a point to strive to that isn't necessarily attainable.
    The definition of good by Mill is not slippery at all by itself, but as people and their inner working are a complex thing, the issue is not so simple.
    Anyway, next week I'll publish my critisizing of Mill's doctrine.

    Mark.

  3. ספרטה, תועלתנות ואוגניקה « הזהרו בקריאת ספרי בריאות. אתם עלולים למות מטעות דפוס. Says:

    […] המשמעות המוסרית של המעשה? מי שקרה דברים קודמים שכתבתי כאן בעבר, וגם אם זה לא (היה) ברור, אגיד שאני מאמין בדוקטרינה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: