לבושים כמו אבא, לבושות כמו אמא

לא מזמן הייתה כתבה בעיתון, נדמה לי שב"24 שעות" של ידיעות, על אודות אופנה חדשה שמתפתחת לאחרונה, ה"מעבירה" את אופנת המבוגרים לזו של הילדים. כלומר, שלוקחים בגדים של מבוגרים ומייצרים אותם פשוט בגודל קטן הרבה יותר כדי שיתאים לזה של ילדים, מחליפים את הטי-שירטים המודפסים ואת מכנסי הטרנינג הפשוטים. כבר בכתבה עצמה ובטור צדדי שהיה באותם עמודים נכתב כנגד אותו טרנד של שנים אחרונות, כזה שיכול להופיע רק במאה 21 המתדרדרת וההופכת ילדים למיניים או פשוט לגדולים יותר ותמימים פחות ממה שהם אמורים להיות. היו כמה טענות אשר אינני זוכר במיוחד, בעיקר כי אני לא מסכים איתם (יותר קל לזכור אמת משקר), אבל בגדול הטענות יצאו כנגד כל העניין, שכן הם ראו בזאת פגיעה בילדות ובילדים. אופנת ילדים לחוד ומבוגרים לכוד.

אך הכתבה מתעלמת ממספר דברים. ראשית, דווקא אותה "אופנת ילדים" היא חדשנות של המאות האחרונות. עד למאה ה18 ילדים לבשו את אותם "בגדים מוקטנים" כמו של מבוגרים, עם מיני כפתורים ומעילונים וכובעים וחפתים ומי יודע מה עוד. הבגדים הפשוטים, הנוחים והצבעוניים המאפיינים את ביגוד הילדים כיום הם שבאו שניים, לא ראשונים. ניתן לומר שאופנת המבוגרים היא שקיבלה את צביון אופנת הילדים, לאחר שזו הראשונה החלה להציג בגדים נוחים יותר ומתוחכמים פחות ממה שהיה לפני כן. הופעת האופנה החדשה של הילדים הינה חלק מתנודה היסטורית נורמאלית שבה בגדי ילדים נעים מעיצובים נוחים ופשוטים לאלו המחקים את בגדי אמא ואבא.

בנוסף לכך, מעניין לראות את הרעיון המובלע באותם טענות, אשר רואה בהעברה של אופנת המבוגרים לילדים לא רק ככזו שמעבירה את הבגדים, אלא גם את התפקיד החברתי שנצמד לאותם בגדים, משהו בסגנון המשפט ש"הבגדים עושים את האדם". מעבר לכיסוי והגנה על הגוף גרידא, לבגדים היו מאז ומתמיד תפקידים חברתיים נוספים, כגון ציון וסימול מעמד, עושר, תפקיד, מצב משפחתי, שיוך לקבוצה או תנועה פוליטית וכו'. הבגדים מאפשרים לבטא תכונות אבסטרקטיות אלה כך שאנשים מבחוץ יכולים לזהות זאת על האדם בלי שיאמר דבר. מעבר לכל אותם דברים הקשורים ביחס של האדם לבני-אדם אחרים או לעולם החומר (מעמד, עושר…) הביגוד יכול לסמל גם תכונות של האדם עצמו. כך יוצא שבנוסף לכך שבעלי תפקידים ציבוריים כגון שוטרים וחיילים צריכים ללבוש מדים (לזיהוי חיצוני) הרי שהם גם צריכים להיות "מדוגמים" – חולצה בתוך המכנס, כפתורים מיושרים, מכנסיים מקופלים כלפי פנימה וכדומה, מה שמסמן אותם כבעלי משמעת גבוהה. חייל לא מדוגם עדיין ייתפש בעיניים חיצוניות כחייל, אך אולי כאחד אשר נכפף פחות לכללים. יש מעט מאד הבדל בין אותם תכונות פנימיות ואלו המתייחסות לסביבה, אם יש הבדל בכלל, אבל רציתי לציין זאת בכל זאת כניואנס.

כל הנושא מזכיר לי את הסיפור "האף" של גוגול, בו האף לבוש בחליפת יועץ מדיני, מה שהופך אותו מיידית ליועץ מדיני בעיני כל, אף על פי שהן הוא אלא אף.

אין משהו בפיסיות עצמה של הבגדים אשר לא הולם ילדים. הם לאו דווקא "חושפניים" מדיי בשבילם. בגלל זה נראה שההתנגדות שילדים ילבשו בגדים כאלו הם מהתפקיד החברתי הנלווה כביכול לבגדים שעובר איתם. ולפני שנבדוק איזה תפקיד הוא זה, אפשר לסקור באופן פשטני תפקידים היסטוריים שהיו לבגדים. אין ספק שבתקופה הפרה-היסטורית בגדים שימשו בעיקר להגנה ולחום, כאשר היו קיימים גם תכשיטים ואביזרים ששימשו לפולחן וקישוט. בתקופות אחרות בגדים אשר היו מיוצרים מחומרים נדירים או ארוגים בצורה מורכבת ביטאו עושר, מעמד וכח. בגדים בתקופה הוויקטוריאנית אשר היו מאד נוקשים ומגבילים הציגו חסידות ועידון.

ומה עם בגדים כיום? משנות ה90' ואילך בגדים נעשו פשוטים יותר, חשופים יותר. מציגים יותר עור ונעשים פחות נפוחים וראוותניים. תנועות אופנתיות רבות נעו בכיוון של הצגת מיניות, הקרנה של "סקסיות".

בניגוד למאות קודמות בהם ההורים הלבישו את הילדים כדמותם, הרי שכיום, כך נראה, הילדים הם אלו שמחפשים להיות לבושים כמו המבוגרים, בעוד שלהורים יש הסתייגות מכך, אם כי אלו האחרונים נכנעים לעיתים לילדיהם. גם ילדים בשנות העשרה לחייהם, כאשר מתחילים להתעסק במיניותם, נתקפים בחרדת ה"לבושים יותר מדיי" המאפיינת עשורים אחרונים (בניגוד לחרדת "לא לבושים מספיק" המתחסדת של מאות קודמות) המתבטאת במחזות מגוחכים של ילדות לבושות ביקיני גם כשאין להן מה להסתיר* (זה נכון גם לגבי בגד ים "מלא" העשוי חלק אחד, אבל ברגע שמחלקים את הבגד לשניים ואין הצדקה לאחד החלקים…).

בין אם האופנה של השנים האחרונות מבטאת מיניות יותר מאשר אופנות קודמות ובין אם לאו, הרי שהיום יותר מפעם נראה שעל ידי העברה של האופנה הזו לילדים אנחנו הופכים אותם למיניים יותר; אנחנו לוקחים את התמימות והחסידות של בגדיהם ומחליפים אותם בבגדי מבוגרים – אותם בני-אדם אשר אנחנו רואים בהם כבעלים יחידים של תחום המין. ברגע שהלבשנו ילדים כמבוגרים נראה לנו שהם לקחו את התפקיד שלהם, או לכל הפחות חולקים אותו. כאילו הם קיבלו מעמד שווה (זוכרים, בגדים כמייצגי מעמד?) ועתה גם הם חולקים וחשופים לתחום המיניות.

אך האם זה אכן כך? האם על ידי כך שהלבשנו ילדים בבגדים שהם מעט מתוחכמים יותר, גם אם הם אולי מעט חשופים יותר (וזה ממש ברמה יחסית לחסידות של בגדי ילדים "רגילים"), הפכנו אותם למיניים יותר? לחופשיים יותר מהבחינה הזו?

בגדים לא עושים את האדם. גם אם תלביש את בן ה9 שלך בחליפה הוא לא יוכל להחליף אותך בניהול חשבון הבנק שלך (לצורך העניין), וגם אם תלביש אותו בז'קט אופנתי אין זה אומר שכל ידידותייך תתחלנה ליפול לרגליו. באותו אופן אין סיבה שהתנהגותו של הילד תשתנה בגלל הבגדים; ייתכן ויש לו דימוי של האדם הלובש את אותם בגדים והדרך שבה הוא צריך להתנהג וייתכן שהוא יחקה את אותה ההתנהגות, אבל ברגע שהוא יתרגל לבגדים התנהגותו תחזור לקו האופי הרגיל שלו.

הבעיה היחידה בכל העניין, לדעתי, זה היחס של אנשים אחרים לאותם בגדים. לא היחס של הילדים אחד אל השני, אלא יחס של מבוגרים אל ילדים הלבושים "כמו מבוגרים". האם ברגע שילדה לבושה כמו אישה היא קוראת ליחס של אישה ומציגה את עצמה כמועמדת לגיטימית לזוגיות? וכאן יכול להכנס עניין הפדופיליה. האם פדופילים נמשכים יותר לתמימותם של ילדים, או למיניותם הנחבאת? האם יחס של פדופילים יהיה שונה לילדים הלבושים "כמו ילדים" לבין אלו הלבושים "כמו מבוגרים"? והאם השאלה הזו רלוונטית לכל הסיפור ואמורה להשפיע על איך שילדים נראים?

ילדים מנסים, קודם כל, לפי דעתי, למכור את עצמם אחד לשני. וזה לגיטימי בעיניי; הם לומדים את דרך החיים, את דינמיות היחסים הבינ-אישיים ואופי משחקי הדחייה-משיכה בין בני-אדם. אין לי ספק שמי שהם באמת רוצים לקנות הם גברים ונשים הבשלים מבחינה מינית (בניגוד אליהם) בגילאים גדולים משלהם, אך רצון זה לרוב יישאר בגדר הפנטזיה ולא יפרוץ לתחום הפרקטיקה. וגם אם ילד ינסה להכניס את זה לתחום הפרקטיקה הרי קרוב לוודאי שהוא יפגוש כישלון אלא אם כן יש הענות וחיפוש דומה מהצד השני (פדופילים?).

עוד אין לי דעה מגובשת אם יש לכך השפעה ביחס לכל מה שקשור בפדופילים (אני מניח שזה גם משתנה), אבל נראה לי שגם אם יש אז היא מינורית, ושמלבד העניין הזה אין כל פסול בלהלביש ילדים "כמו מבוגרים". המיניות והמעמד המבוגר שהבגדים כביכול מקנים לילדים הם למראית העין בלבד שכן התרגלנו לראות בגדים מסויימים על מבוגרים בלבד וברגע שאנחנו מעבירים אותם לאוכלוסיה אחרת, של ילדים, אנחנו רואים בעינינו מיניות של מבוגרים, אבל אצל ילדים (תשקלו לרגע את המקרה של "קרוס-דרסר", למשל גבר הלובש חצאיות ושם אודם. אנשים רבים ייחסו לו נטיות הומוסקסואליות אף על פי שאין הדבר בהכרח כך. זה קורה מכיוון שאנו לוקחים יחד עם הבגדים הנשיים גם את התפקיד המיני של נשים בחברה, שזה להתמזג עם גברים. אין בחצאית כשלעצמה משהו "נשי". במקומות ותקופות מסוימות זה יכול להיות קביל שגבר ילבש חצאית – כמו למשל הקילט הסקוטית.) כל זה מתחיל ונגמר בהרגל בלבד. אני מאמין שאם האופנה הזו תמשיך ותתפוס תאוצה, תוך מספר שנים זה לא יראה לנו מוזר וגם לא פסול.

*ניתן להכנס לדיון על מהות ומטרת ההסתרה והשוני אצל כל אחד מהמינים, והאם לפטמות של נשים יש מעמד מיוחד ושונה מפטמות של גברים גם כשהם לא מלווים בזוג ציצים, והאם אותו מעמד מיוחד מחלחל גם אל הגילאים הנמוכים יותר. עניין ה"גחכון" אמנם תלוי ערכים, אבל מניח שאין מחלוקת על כך שחלק עליון על בנות, ובכן, שטוחות, בתחילת גיל העשרה ולפניו נראה מגוחך כמו אותו חלק עליון על גברים.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “לבושים כמו אבא, לבושות כמו אמא”

  1. whieph Says:

    לאחי הקטן (כיתה א') יש נעלי קונברס יפייפיות מקורדרוי, ואפילו שהוא מקבל מחמאות רבות ממבוגרים, הוא לא אוהב לנעול אותם כי הם לא נוחות לו.

    נדמה לי שהרצון של המבוגרים להלביש את הזאטוטים כמוהם דומה לרצון של אותם אנשים להלביש את הפודל שלהם, אולי מתישהו הפודל יגדל לנער מתבגר ויתחיל לעשות החלטות, או שלא.

    נקודה מעניינת עם הפדופילים.
    נראה לי שיש שם כמה משפטים שצריכים פיתוח.
    במיוחד בגלל הרגישות של הנושא.

    יש לינק לסיפור האף שהתחפש מאת גוגול? (=google?)

    אחלה מאמר. הגילוי ההיסטורי מספיק לשלילת מה שהיה כתוב ב24 שעות, משם הלאה זה בעיקר על מיניות דרך ביגוד.
    רק חסר לי סיום, המאמר נגמר לי באמצע.

    PS זה עידן.

  2. מרק Says:

    גם להלביש פודלים זה סוג של אפנה. תחשוב שבוחרים דווקא פודלים ולא גזע אחר של כלבים.
    אבל אולי באמת יש דמיון בין הדברים. הלבשת הכלב מאנישה אותו, כפי שהלבשת הילד מבגרת אותו.

    בעניין גוגול.
    http://h42day.100megsfree5.com/texts/russia/gogol/nose.html
    זה אתר אחד. אתה יכול לחפש בגוגל Gogol, the nose
    באופן כללי יש לו יופי של סיפורים.

  3. whieph Says:

    מצטער על הבורות הספרותית.
    כלב מחופש תמיד נחשב בעיני כ-accessory, ופודל עצמו לא צריך באמת את הביגוד כדי להחשב גם באותה הגדרה.

    מצחיק אותי לחשוב שכתבת את כל זה דרך הטלפון.

  4. מרק Says:

    אגב, נזכרתי שגם לי היו בסביבות כיתה א'-ב' נעלי אולסטאר אדומות, ונדמה לי שגם לי הם לא היו מי יודע מה נוחות, אבל אני לא בטוח בקשר לזה.
    כלב מחופש יכול באמת להראות כאביזר, מה שאולי יהיה בהרבה מקרים באמת נכון (כחלק מתחפושת בפורים, למשל), אבל בסך הכל רוב הימים כלבים הם לא מחופשים. חוץ מפודלים שיוצאים דופן במקרה הזה, ומשמשים כאביזר לאורך כל השנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: