גיקיות ריבייסד

אף על פי שהיום הזה כלל שהייה חסרת תקנה מול המחשב כמו הרבה ימים אחרים (לצערי כולנו), הרי שהיה משהו בחוויה שלי היום שדמה יותר לחווית האינטרנט שהייתה לי לפני מספר שנים, בסביבות ה5 נדמה לי. חוויה גיקית הרבה יותר במהותה (מעניין; יכול להיות תוכן גיקי וצורה גיקית).

זה התחיל אולי כאשר נתתי מבט באנימה.קו.איל אשר הפך אותי למלא נוסטלגיה. זה החזיר אותי לחווית הפורומים אשר הייתה נעימה והסתיימה לה יחד עם איבוד העניין באותם הפורומים, ואולי באיבוד הרוח של מפרשיהם (או שאולי נוצרו בהם חורים). חוץ מאותו פורום אנימה (אשר סבב מעט מאד סביב הנושא עליו הוא קרוי) לקחתי חלק גם בפורום העז (פורום של משחקי-תפקידים) ובפורום דימונז שבו הרגשתי פחות שייך ושאליו עברתי לאחר נפילת העז.

קשה לי לומר מה גורם לפורומים להיות רלוונטיים אליי עכשיו פחות מפעם. אבל אולי זה לא נכון שהם פחות רלוונטיים. כמובן, יש לי כיום הרבה פחות זמן פנוי מפעם (במדידות של ימים ולא שעות), משאב שפורומים צרכו כמו מים. אבל נראה שזה פשוט לא עובד עכשיו בלי קשר לזמן.היה פעם אחת לא מזמן סוג של הבהוב, פורום שהלך כלעומת שבא, אשר הסתפח לבלוג שיזם יותם ואליו הצטרפתי, אשר סבב סביב נושאים מעניינים אך כלל מעט מאד השתתפות. דווקא במקרה הזה אני מטיל את אשמת הכישלון בפורמט הלא נוח, לא אסתטי ולא ידידותי בעליל. ייתכן והעיסוק בפורומים כן יכול לחזור, אם יהיה רק על מה לדבר (ונדמה לי שתמיד יש על מה לדבר), אם כי רצוי גם שזה יהיה מעניין.

אפשר גם להכנס לנושא של פורומים וקהילות ווירטואליות. נראה שלאלו יש סוג של אנרציה, ובשלב מסויים אין צורך להפעיל אנרגיה כדי שקהילה מהסוג הזה או פורום יהיו פעילים. בשלב מסויים הם פשוט קיימים, מקיימים את עצמם. אבל להקים פורום אשר ישגשג זו עבודה לא קלה. כיוון שזו רשת יש צורך ביותר ממשתתף אחד. אבל לא ניתן בבת אחת להביא מספר משתתפים; בסופו של דבר, מישהו צריך לכתוב את הפוסט הראשון, ומישהו צריך לכתוב את התגובה הראשונה. נראה שזה פשוט חייב להיות בהתחלה מלאכותי, נעשה בשביל המעשה עצמו, ורק לאחר מכן, אולי דווקא כשמגיעים לשם צופים אשר לא לוקחים חלק בהקמה כאג'נדה אלא פשוט משתתפים בעניין מתוך עניין אישי, רק אז כל העסק נעשה אורגאני, חי, נושם. קשרים נוצרים בין המשתתפים, נוצרת שפה-פנימית, נוצרים ממים. . .

האק, אני חייב לנסות להרים משהו בסגנון. אולי מאוחר יותר.

 

אחר כך הגעתי לוובקומיק אקסקייסידי (כנראה דרך איזה קישור, אך כבר אינני זוכר באיזה אופן), וובקומיק המאופיין בין השאר ברמה כזו או אחרת של נרדינס גם כן, ונראה כמו משהו שכדאי לעקוב אחריו. העמודים הראשונים הזכירו לי מיזם אחר שלי אשר פעילותו נעצרה בעיקר (או: רק) מכיוון ששכחתיאיבדתי את שם המשתמש והסיסמא שלו. מהוובקומיק הגעתי לבלוג שלו (איי, אני אוהב אנשים שמתעסקים במתמטיקה) ודבר זה העלה הרהורים אודות בלוג משלי.

את הבלוג שאתם קוראים עכשיו רציתי כבר לפתוח לפני כשבועיים. הסיבה שלא עשיתי זאת כבר לפני שבועיים היא שלא הצלחתי לסיים (ובמקרים אחרים, להתחיל) שום מאמר שהתחלתי לכתוב ושרציתי לפרסם. למעשה, כבר דיי מזמן רציתי להקים בלוג בשביל לפרסם בו כל מיני רעיונות וסיפורים קצרים, אבל הדבר לא עלה בידי, שוב, בגלל הסיבה שלא הצלחתי לסיים לכתוב שום דבר שהתחלתי. התחלתי לכתוב מספר סיפורים שלא הושלמו, ורעיונות למאמרים לא היו חסרים. אם הייתי כותב כל מאמר שרציתי לכתוב, היו פה כבר מאמרים על האנאלוגיה בין זמן ומרחב בשפות שונות, הקשר בין פשע, עונש ומקריות. ספר של רולאן בארת נתן לי השראה למספר מאמרים שהיו יכולים להכתב בסגנון שלו, אחד אודות המיתוס של ה"שנה האזרחית", והשני על ה"מפלצת" כחומר ולא צורה. נדמה לי שהיו עוד מספר רעיונות שאינני זוכר כעת. היה עוד מאמר שהתחלתי לכתוב עוד בתיכון, אודות איך דמוקרטיה וזכות הצבעה מלאה פירקהמפרקת את מוסד המשפחה, אבל הפסקתי לכתוב אותו איפשהו באמצע בגלל שאיבדתי את התנע שהיה לי. אולי יום אחד אעבור על זה וזה יתן לי השראה מחודשת.

הקושי הזה דיי מצחיק, בהתחשב בקלות שבה הייתי כותב בבלוג הישן שלי. יש לי פתאם הרגשה שאולי כאשר אני פותח עמוד של וורד אני צריך ללמוד מחדש לכתוב, בעוד שלכתוב בבלוגים אני כבר רגיל. יש פה גם עניין כבד מאד של ציפיה עצמית ופחד לכתוב משהו לא טוב. ברגע זה אני כותב, ואין לי שום ספק שאני אגיע לסוף הפוסט הזה. השאלה היא האם זה עניין של צורה, כלומר זה שאני כותב בבלוג ולא בוורד או משהו כזה, או האם זה עניין של תוכן ונושא – אם פשוט לקחתי נושא קליל שאני לא נתקע בו. כלומר, האם אני בדרך כלל נתקע בגלל התוכן או בגלל הגישה שלי. צריך באמת לבדוק את העניין.

בכל אופן, עד עתה נקטתי בגישה של קודם לכתוב, ואחר-כך לפתוח את הבלוג. כלומר, קודם התוכן ואחר כך המסגרת. יש לציין שגם שלא בהקשר של בלוגים, המחשבה שלי סובבת דיי הרבה סביב הנושא של מטא-כתיבה וכל הדברים שקשורים-לכתיבה-אבל-אינם-כתיבה-לכשלעצמה. יצא לי גם לקרוא על נושאים כאלו ולהתעניין בזה. דבר זה איכזב אותי פעמים רבות, שכן אף על פי שאותה התעסקות אמורה לקדם את הכתיבה שלי, הרי שבסופו של דבר כשאני עוסק בפעילות הקשורה בכתיבה, אני לא כותב. הפעם החלטתי לגשת לעניין מהכיוון השני – קודם להרים את הבלוג כחלל לפעול בו, ורק לאחר מכן למלא אותו בתוכן.

טוב, אני חושב שהגעתי לרוויה בנושא האוננות הכתיבתית. צריך לגשת למלאכה.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “גיקיות ריבייסד”

  1. גל. Says:

    טוב לקרוא אותך.

    * אתה בהחלט יכול להשתמש בוורדפרס הזה כדי להכיל גם את המשך המיזם ההוא בפליקר. המון אנשים עושים את זה.
    * טבעי שמקום חדש יצור אצלך קושי. זה כמו משיכה ראשונה על קנבס נקי. תן לעצמך ללכת עם זה.
    * זה המקום להמליץ על בלוג וורדפרס אחר שעלה בראשי כשקראתי את החלק הראשון בפוסט הזה שמדבר על פורומים ובלוגים מרובי משתתפים. מקים הבלוג הוא ארז רונן, חבר טוב ואדם יקר, איתו מפרסמים עוד חברים במגוון נושאים- http://www.halashim.com (מה לעשות? אני האחרונה בעולם שלא יודעת לשלב לינקים במילים.)
    * על הפוסט שעסק ברפואה צבאית לא מצאתי מה לכתוב, הכל ידוע ומובן ולא הולך להיפתר.

    שבוע טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: