תודה על התגובה.

בהתחלה לא היה ברור לי אם אתה ציני או כן, אבל ה"תודה על הפוסט" הבהיר זאת. ובכל זאת אני רוצה להגיד שכשלים לוגיים לא תמיד עובדים, והם לא בדיוק עניין מוכח. כבודה של הלוגיקה במקומה מונח, אבל הפער בינה ובין האמת קיים. בכל מקרה, אני שמח על התגובה החיובית שלך.

בניגוד למהלכים צבאיים, זה תמיד עובד. זה מוכח.

תודה על הפוסט

אולי אני סתם מיואש מתגרה קיברנטית שהיתה ביני לבין פשיסט מתלהם שאמר שאחרי שהוא יטפל בפלסטינים, אז הוא יטפל גם ב"חלשי אופי כמוני". זה כל כך הכעיס אותי שבתגובה אמרתי לו שאם אי פעם בריונים כמוהו ינסו לתקוף אותי פיזית כי דעותיי שונות, אני אשתה את דמו. אני מאוד, מאוד כעסן כשתוקפים את החירות שלי. וכאן אני מדבר רק על עצם הזכות להביע דעה שונה, לא על ממש להלחם כדי לממש אותה.

אם זו המדינה שלי, אני באמת לא רוצה לחיות בה.

אין ספק שהאיסלם הרדיקלי "רע", אבל לא הייתי אומר שהוא מבין רק כח. אולי מבין רק מעשים, מה שהוא מוחשי ושבנוסף לכך הדעות שלו, האידיאלים שלו, מאד רדיקליים (שחרור כל הארץ, נגיד).
האיסלם הרדיקלי קיים גם במדינות מערביות כגון מיניי מדינות אירופה וארה"ב, אך הוא איננו פעיל כמו פה, למרות שזה בוודאי אותו איסלם רדיקלי. נותרת השאלה אם הוא "עדין לא פועל", כלומר שההתקפה שלו טרם הגיעה, או, אולי הוא ידהך עם חלוף הדורות עד להעלמותו המוחלטת. בכל אופן, כרגע הוא לא פועל באופן נפוץ כמו כאן, ואני מאמין שזה קשור לתנאים שהמוסלמים חיים בהם באותם מדינות.

בכל אופן, ברור שקיום משא ומתן (לא רק פורמאלי, כל דיאלוג\אינטראקציה) עם חברה בה השלטון הוא ארגון טרור והינו איסלמיסטי קיצוני הוא לא "קל", אבל זה לא אומר שאת הקושי צריך לפתור בכח. הייתי אומר שישראל "מבינה רק כח" במידה לא פחותה מהצד השני.
אז אפשר לשאול, "איך לעצור את הקסאמים?". הטענה שהבאת אומרת שעל ידי חיסול צמרת (ותחתית גם) הארגון במקביל להפחדה אנושה (או הרתעה, כפי שאוהבים להגיד אצלינו) תמעיט את הפגיעה שלהם בנו. פה אתה יכול להתכוון לשני דברים – או שעל ידי ההתקפה הזו נמעיט את הקסאמים שיורים עלינו – ואז העובדות מדברות נגד זה, כי מאז שיצאו למבצע הזה ירי הקסאמים התגבר והגיע למקומות לא צפויים. או שב"סיוט יותר גרוע" אתה מתכוון לאגירת הנשק שלהם, שאם לא נתקיף אותם תקופה ממושכת, פתאם הם ישלחו בנו את כל זעמם המצטבר.
אך האם זה באמת מה שיקרה אחרי אגירת נשק ממושכת? אני חושב על המלחמה הקרה, על מירוץ החימוש בין ארה"ב וברה"מ.. החימוש היה הרבה יותר אינטנסיבי, בין שני צדי המתרס היו מעצמות ענק (ולא המצב שיש לנו כאן) והן התחמשו גם בנשקים הרבה פחות סימפטיים. ואני מאמין שהם ראו אחד בשני חברות רדיקליות לא פחות מאיך שאנחנו רואים את החמאס (ראה למשל את הפחד האמריקאי אז מכל מה שהוא קומוניסטי אפילו במקצת). אם אני חושב על זה, יותר מפחיד אותי להיות אמריקאי שכברית-המועצות מתחמשת בפצצות אטום מאשר להיות ישראלי כשעזה מתחמשת בקסאמים, מטענים ונשק וכו. אבל מה, ההתחמשות ההדדית במלחמה הקרה לא נגמרה באסון עולמי (מובן שהיו תגרות מקומיות כמו מלחמת ויטנאם, אבל לא היו כרוכים בזה כל מאגרי הנשק שלהם).
אתה אומר שההתקפות מונעות אסון יותר גרוע, אבל לי נראה שהאסונות המעופפים האלה מקורם בא בדיוק מאותם ניסיונות למנוע אותם – ההתקפות של ישראל והפחד הנורא שלה מהתחמשות שמתבטא בפיקוח על הגבול\נמלים\מים טריטוריאליים\מרשם אוכלוסין וכו'. כאשר בעיתון מדווח על השמדה של אותן מחילות, לא שוכחים לציין ש"דרכן הבריחו נשק" אבל אני מאמין שהבריחו דרכן גם דברים יותר סימפטיים, מסוג הדברים שאתה יכול לקום וללכת לקנות בחנות ובעזה זה הרבה יותר בעייתי.

אבל מעבר לכך, אני חושב שהשאלה "איך לעצור את הקסאמים?" היא השאלה הלא נכונה, כי ירי הקסאמים הוא רק סימפטום. אני חושב שצריך לשאול "איך לפתור את הבעיה הפלסטינית?".

[אני חייב להתנצל על השפה בתגובה הזו, אני מרגיש שהמוח שלי לא לגמריי התעורר. כדי להזכר במילה "הברחה" הייתי צריך להשתמש באמצעים מביכים, ויש מילים שבכלל לא הצלחתי להזכר בהן (כמו איך בהם מכנים את אותן "מחילות"). מקווה שאני עדין ברור (גם אם זה לא "נאה")]

אני לא אומר שזה נכון, אבל הייתי רוצה לשמוע טיעונים נגד זה.